מן התורה אסור לעשות בקרקע ארבע פעולות: זריעה, קצירה, בצירה (זה כמו קצירה רק שאדם שקוצר ענבים זה נקרא "בצירה"), זמירה (חיתוך העץ או העצים על מנת לחזק ולהשביח את הצמיחה כדי שהעץ יוסיף לגדול עוד).
חכמים הוסיפו עוד איסורים: חרישה, השקיה, הרכבה, יישור אדמה, כיסוח, גיזום, ועוד עבודות.
מלאכות שמטרתן היא להשביח את האילן או להוסיף גידולים אסור לעשות כן בשנת השמיטה, אולם מלאכות שמטרתן לשמור על האילן כדי שלא ינזק או ימות מותר לעשותן בשנת השמיטה, ואמנם מלאכות האסורות מן התורה (זמירה, קצירה, בצירה) אפילו שמטרתו היא לצורך קיום האילן טוב לכתחילה לעשותן על ידי גוי, ואם אין שם גוי ישתדל לעשותן על ידי שינוי.

זריעה
אסור לזרוע על מנת להתלמד או לצורך ללמד אחרים, ולכן ב-טו' בשבט ישנם אנשים שנוטעים אילן, ויש לדעת שאסור לעשות  כן בשנת השמיטה.
מי שאוכל איזה פרי בשנת השמיטה מותר לו להשליך אחרי גמר אכילתו את הגרעין על האדמה, ולא חוששים שמא יגדל מהגרעין עץ, אולם אם רואה זרע שזרוק על האדמה אסור לכסותו בחול, וכן אם יש שורשים של עץ אין לכסותם בחול, אולם באילנות שאם לא יכסו את השורשים בחול יש חשש שיגרם נזק לעץ מותר לכסות את השורשים בחול.

השקיה
אסור להשקות בשנת השמיטה, אולם שדה שאין מספיק לה מי הגשמים וצריכה השקאת תמידית מותר להשקות את השדה, אולם בימי הגשמים אסור להשקות כיוון שהגשמים הם שמשקים אותה.
וכן כל שדה שיש חשש שאם לא ישקו אותה יגרם לה נזק או הפסד לפירות או לאילנות מותר להשקותה, וכן מותר להשקות דשא בתנאי שההשקאה באה כדי למנוע התייבשות הדשא.
אדם שנמצא בשדה או בגינה מותר לו ליטול ידיו על הצמחיה, וכן מותר לו לשתות מקולר או מברז שנמצאים על הצמחיה, ואף על פי שהמים נשפכים על הצמחיה ואם כן נמצא שהוא משקה אותם בכל זאת מותר, והטעם כיוון שאיסור עבודה כיום בקרקע היא מדרבנן כיוון שלא איכפת לאדם שהמים נופלים על הצמחיה ואין לו כוונה להשקות לכך זה מותר, (וזה נקרא פסיק רישיה בדרבנן שלא ניחא ליה שזה מותר).  
וכן אם שוטף את הבית והמים שנגרפים נופלים על הגינה, או כאשר מפעיל את המזגן המים נופלים לתוך הגינה, וכן כיור ששוטפים בו ידים והמים הולכים דרך צינור ומגיעים לגינה, בכל המצבים הללו מותר לעשות את כל הדברים הנ"ל (והטעם כיוון שזה פסיק רישיה בדרבנן שלא ניחא ליה שזה מותר).
מותר לעשות קטנים על האדמה שיש שם זרעים.

סיקול
אסור לפנות אבנים גדולות או קטנות מהשדה בשנת השמיטה, והטעם משום שעל ידי כך  מכשיר את הקרקע לזריעה, אולם אם מפנה את האבנים לא על מנת לחרשו אלא שיש לו צורך באבנים הללו לצורך בניה, מותר לו לקחת את האבנים שעל פני השדה אולם את האבנים שמחוברות באדמה אסור לקחת, ואם ניכר הדבר שלוקח את האבנים משום שצריך אותם כדי לבנות איזה דבר, כגון שמקום הבניה נמצא סמוך לגינה או לשדה שלו, מותר לקחת את כל האבנים, אפילו את המחוברות.
מותר לפנות אבנים מקרקע שאינה מיועדת לזריעה, אלא היא קרקע להולכי דרכים או שהקרקע עומדת לחניה או בשביל מגרש משחקים וכדומה, כיוון שניכר הדבר שפינוי האבנים אין המטרה בשביל להכשיר את הקרקע.