כיסוי הטלית על הראש מביא לאדם יראת שמים, ולכן טוב ונכון שיכסה אדם את ראשו בטלית כל זמן שהוא נמצא בתפילה, ולפי דעת רבותינו המקובלים צריך לכסות את ראשו בטלית וגם התפילין של ראש יהיו מכוסות בטלית, אולם לפי הפוסקים אין צריך לכסות את התפילין של ראש בטלית וכן ההלכה, ומכל מקום מעיקר הדין אין שום חיוב לכסות את הראש בטלית בשעת התפילה, אלא רק בשעה שהוא מתעטף בטלית אחר ברכת "להתעטף בציצית" , אולם לאחר מכן כל זמן התפילה אינו חייב לכסות את ראשו בטלית, ולכן אם כיסוי הטלית מפריעה לו בתפילה כגון שהיא נופלת לו לפעמים או שחם לו עם הטלית על הראש וזה מוציא אותו מכוונת התפילה, רשאי שלא לכסות את הראש בטלית בזמן התפילה, ואין הבדל בכל הדין הזה בין נשוי לשאינו נשוי.

1. יש נוהגים לעשות עטרה בצד אחד של הטלית, כדי שיהיה לדבר סימן שאותן ציציות שזכו להיות מלפנים תמיד יהיה לפנים, מפני שאמרו בתלמוד ירושלמי על קרשי המשכן (מסכת שבת פרק יב' הלכה ג') קרש שזכה להיות בצד צפון לעולם יהיה בצפון, מפני שמעלין בקודש ולא מורידין", ולכן יש אומרים שאת העטרה הזאת לא יעשו מכסף או זהב מפני שאז נראה שזה נעשה כדי שיכסו את הראש מכאן ולא ממקום אחר ולא מטעם שכתבנו, ומכל מקום לענין הלכה מעיקר הדין אין צריך לעשות עטרה בראש הטלית, מפני שכל הדין שמעלין בקודש ולא מורידין נאמר דווקא בתשמישי קדושה כגון תפילין, אבל טלית היא תשמיש של מצוה, וכן העידו על האר"י הקדוש שלא היה נזהר על כך שיהיו הציציות שמלפנים תמיד מלפנים, ומכל מקום גם לאלו שנוהגים לעשות את העטרה בראש הטלית כדי שיהיו הציציות שמלפנים תמיד מלפנים, אם נקרעה או התלכלכה הטלית במקום העטרה ומחמת כן רוצה ללבוש שהעטרה תהיה כלפי מטה, ומחמת כן הציציות שהיו תמיד מאחורה עכשיו יהיו מקדימה, רשאי לעשות כן.

2. יש נוהגים לרקום על הטלית פסוק מפרשת ציצית או ברכת הטלית, וצריך לדעת שדבר זה אסור לעשותו, מפני שהטלית נחשבת לתשמיש של מצוה ואין בה קדושה בגוף הדבר (כמו בתפילין), ולכן יש חשש שיכנס עם הטלית לבית המרחץ או לבית הכסא ואז יבוא לידי ביזיון, ובדיעבד אם עשו פסוק או ברכת הטלית על טלית גדול אפשר להתיר ולהשאיר את הריקמה על הטלית, ויזהר שלא ישב ישב על מקום אריגת הפסוק או הברכה, וכן יזהר לנהוג בקדושה בטלית זו, וכן אם בלתה לא יזרקנה אלא יגנוז את הטלית, והמחמיר להסיר את מקום הריקמה מהטלית ולגנוז תבוא עליו ברכה.

3.אף על פי שיש לנו כלל שאדם שמברך ברכה אם הוא לא עושה את המצוה אינו יכול לברך כדי להוציא את חברו, כגון אם חברו אינו יודע לברך ברכת "שהכל נהיה בדברו", אינו יכול לברך בשבילו והוא עצמו אינו שותה כיוון שזה ברכה לבטלה, אולם כל זה דווקא בברכות הנהנין שאז צריך שגם המברך עצמו יהנה מהדבר, אולם בברכת המצוות יש לנו כלל שכל ישראל ערבים זה לזה, ולכן אם אינו יודע לברך ברכת ציצית יכול חברו לברך בשבילו ברכת "להתעטף בציצית", והוא ישמע את הברכה ויענה "אמן" וכך יצא ידי חובה, אפילו אם המברך אינו מתעטף כלל בציצית, אולם אם הוא יודע לברך בפני עצמו לכתחילה לא יברך להוציא את חברו והוא עצמו לא יתעטף כלל כיוון שחברו יודע לברך, אך בדיעבד אם עשה זאת וברך בשביל חברו אפילו שחברו יודע לברך יצא חברו ידי חובה ואינו צריך לחזור ולברך.

4. קודם שיברך על הטלית צריך להפריד את חוטי הציצית שנסתבכו זה בזה, וצריך להפריד שכל חוט יהיה בנפרד, ומכל מקום אין בהפרדת חוטי הציצית עיכוב למצוה, ולכן אם רואה שאם יתחיל להפריד את ציציותיו יפסיד תפילה בציבור רשאי להתעטף בציצית גם ללא שיפריד את ציציותיו (וטוב להיזהר שלא יהיה לו קשר גמור או שנדבקו זה לזה משום שבכך יש אומרים שהפרדה מעכבת את הברכה), ואם בשבת נסתבכו החוטים זה בזה מותר להפרידם אפילו לכתחילה, אך אם החוטים חדשים ולא הפרידם אפילו פעם אחת אחר שהכניסם בטלית, אסור להפרידם בשבת משום מתקן מנא שבכך הוא מכשיר את הכלי ועושה אותו כראוי.

5. אם בשעה שלבש את הטלית אינו יוכל לברך עליה כגון שהיו ידיו אינם נקיות, או שנמצא במקום שאי אפשר לברך שם, יתעטף בטלית ללא ברכה ולאחר מכן כשיוכל לברך ימשמש בציציותיו ויברך, ולא צריך להוריד את הטלית ואז להתעטף בה שוב.