בהלכות האחרונות כתבנו שבפירות (בכוונה אנו מדברים על פירות משום שירקות כמו שכתבנו אין זה כל כך מצוי, אולם אם בכל זאת כן קנו מירקות שהושרשו בשישית ונקטפו בשביעית אותו הדין חל עליהם), נוהג בהם דיני קדושת שביעית, וכמו שכתבנו זה דווקא שקונה מאוצר בית דין אבל אם קנה מיבול נכרי או חו"ל או שקונה מהיתר מכירה אין נוהג בפירות וירקות קדושת שביעית, וכן כל ההלכות שנרשום במאמר הזה ובמאמר הבא שייכים רק למי שיש בגינה שלו איזה עץ מאכל או למי שקונה מאוצר בית דין, אבל מי שקונה מיבול נכרי או מהיתר מכירה אין לו שום בעיה כיוון שאינו צריך לשמור קדושת שביעית על הפירות והירקות, ובסיעתא דשמיא נרשום דיני מקדושת פירות וירקות שביעית.

יש כלל יסודי בשמירת קדושת פירות שביעית, אדם שאוכל פרי שנוהג בהם קדושת שביעית, והוא לא סיים את כל הפרי מחמת שלא רוצה לאכול יותר או כל סיבה אחרת, אם נשאר בפרי שאכל כמות שניכרת שרגילים לשומרה לאכילת אדם או בהמה, אסור לזרוק את שארית הפרי לאשפה משום שעל ידי שזורק את הפרי נמצא שמפסיד את הפרי בידים, ולכן אם רינו רוצה לשמור את אותה כמות יקח שקית וישים שם את הפרי ואז יוכל לזרוק את הפרי לאשפה, משום שעל ידי ששם את הפרי בשקית הוא לא מתלכלך ישר ונמצא שאינו מפסיד את הפרי בידים, ואף על פי שזורק את השקית עם הפרי שבתוכה לאשפה מכל מקום זה גרמא ואין איסור להפסיד פירות שביעית בגרמא, ויש כאלו שמחמירים ומייחדים פח שמיטה מיוחד לכל פירות שביעית ושם זורקים את כל שיירי המאכל ששייך בהם קדושת שביעית ואחר שנרקבים ואינם ראוים למאכל בהמה זורקים אותם בפח רגיל עם כל האשפה כיוון שכבר אינם ראוים למאכל בהמה, ויש להיזהר מי שמייחד פח שביעית שלא ישליך שיירי מאכל שראוים לאכילה על גבי שיירי מאכל שבתוך הפח שכבר נפסלו ממאכל בהמה כיוון שעל ידי כך הוא מאבד את הפירות בידים, ולכן גם מי שמייחד פח שביעית שמיוחדת רק לפירות שיש בהם קדושת שביעית שתמיד יניח את שיירי המאכל בתוך שקית ורק אז יזרוק אותם בפח, (ואף על פי שכתבנו שאפשר להניח בשקית ולזרוק אפילו בפח רגיל ולא צריך בשביל זה פח שמיוחד לפירות שביעית, מכל מקום אלו שמחמירים כן חוששים ואומרים שלא כבוד ליתן עם פירות ששייכים בהם קדושת שביעית עם שאר דברי מאכל שאינם להם שום קדושה).

מותר לתת לתינוק פרי ששייך בו קדושת שביעית ואף על פי שהתינוק באכילתו בדרך כלל מפזר חלק מן הפרי, ובכל מקום עדיף יותר לנהוג בחכמה ולתת לו כל פעם מעט מעט מן הפרי, כגון שהתינוק רוצה בננה עדיף שלא יתן לו את כל הבננה כיוון שהתינוק יפזר חלק מן הבננה , אלא יהיה האדם חכם ויחתוך את הבננה לשני חלקים או שלושה ויתן לו חלק אחד בידים ואחר שהתינוק יסיים ורואה שהתינוק רוצה עוד יתן לו עוד חלק, ובכך מונע הפסד פירות שביעית ככל שאפשר.

כמו שכתבנו אדם שאכל פרי אינו חייב לסיים את כל הפרי אם אינו רוצה לאכול ואין זה נחשב שמפסיד פירות שיש בהם קדושת שביעית, ורק יתנהג עם החלק הנשאר אם זה כמות שניכרת לשמירה לאכילת אדם או בהמה.

פירות או תבשיל ששייכים בהם קדושת שביעית (כגון שעשה איזה סלט פירות או מרק מהפירות), שרוצה לזרקם (מחמת שתופס לו מקום במקרר או שאינו רוצה יותר לאוכלם או כל סיבה אחרת) מותר לו להוציאם מחוץ למקרר ולאחר מכן השמש תבוא ותקלקל את המאכל או חום היום יפסיד את המאכל כיוון שזה גרמא, אולם אין להוציא את התבשיל ישר מול השמש או לשים בחוץ ואז הגשם ישר ירד על זה כיוון שכאן מפסיד בידים ולא נחש שעושה גרמא, אלא יוציא בחוץ ורק אחר כך אם יהיה שמש שתפסיד את המאכל (והיינו שאסור להניח ממש מול הדבר שמקלקל את המאכל כי אז זה נחשב שממש מפסיד בידים, אבל לא מול הדבר שמפסיד מותר כי אז זה נחשב גרמא).

פירות שיש בהם קדושת שביעית והם ראוים לאכילת אדם אסור לתת את הפירות הללו כדי שהבהמה תאכל, משום שזה נחשב שמפסיד פירות שיש בהם קדושת שביעית, אולם אם הפירות כבר אינם ראוים למאכל אדם כגון שהתעפשו קצת והפירות ראוים רק למאכל בהמה, אם נהוג לתת את הפרי לבהמה הרי הפרי זה קדוש בקדושת שביעית למרות שרק הבהמה יכולה לאוכלו, ואם לא נהוג לתת פרי זה לבהמה אין בפרי זה קדושת שביעית ויכול לזורקו לאשפה.