"היתר מכירה"- גאוני ורבני הדורות נחלקו האם יש לסמוך על ההיתר מכירה מה שהרבנות הראשית עושה, ולהלכה כל מי שרוצה לסמוך על היתר מכירה יהיה לבו בטוח וסמוך שאין בזה שום חשש, משום שההיתר שהרבנות עושה הוא על פי דעת גדולי וענקי עולם, ולכן מעיקר הדין מותר לאכול היתר מכירה בלא שום חשש, ורק מי שרוצה להחמיר ולא לאכול ויש באפשרותו הכלכלית לעשות זאת תבוא עליו ברכה.

 "אוצר בית דין"- כמו שכתבנו שבפירות אוצר בית דין יש בהם קדושת שביעית וצריך לשמור עליהם בקדושת שביעית, וצריך לדעת אדם שלא יודע הלכות איך לשמור על קדושת הפירות אסור לו לקנות אוצר בית דין, וצריך גם ללמד את בני ביתו איך להתנהג עם הפירות כדי שאשתו וילדיו לא יכשלו חלילה בהפסד פירות שקדושים בקדושת שביעית.

כדאי לקנות פירות של אוצר בית דין מאשר לקנות יבול נכרי או היתר מכירה, משום שבקניה של אוצר בית דין אנו מחזקים את החקלאים ששובתים בשנת השמיטה, וכל זה בתנאי שפירות אוצר בית דין נוהגים כהלכה, היינו שהמחירים של הפירות אינם גבוהים אלא ככל המחיר בשוק (וכמובן שהאדם שקונה "אוצר בית דין" יודע את ההלכות כיצד לשמור על הקדושה של הפירות וירקות), אולם אם המחירים של אוצר בית דין גבוהים אין לזה גדר של בית דין משום שאין זה לטובת הציבור, ואדרבה יש בזה איסור של סחורה בפירות שביעית, ולכן יחפש אוצר בית דין שמתנהג כראוי שלוקח כסף אך ורק עבור ההוצאות, ואם אינו מוצא יקנה יבול נכרי או היתר מכירה.

ולסיכום עד כאן פירות שגדלו שליש (היינו שחנטו) בשנת השביעית הם קדושים בקדושת שביעית וצריך לשמור עליהם קדושת שביעית ואסור לאבדם (ובמאמרים הבאים בסיעתא דשמיא נכתוב איך אפשר לאוכלם, ואיך צריך להתנהג עם הקליפות שלהם, ובאיזה אופן מותר לזורקם), וכל זה דווקא שקונה מאוצר בית דין או שיש לו בביתו איזה עץ לימון או פרי אחר וכדומה, אבל אם קונה מהיתר מכירה או מיבול נכרי או חו"ל אין צריך לשמור עליהם בקדושת שביעית, (ולגבי ירקות אין כל כך מצוי בחנויות שיהיו ירקות ששייך בהם קדושת שביעית, שהרי למדנו שירקות שגדלו בשביעית ונקטפו בשביעית אסור לאוכלם משום גזירת "ספיחים", ואילו רק ירקות שהושרשו בשנה השישית ונקטפו בשביעית יש בהם קדושת שביעית אולם אין זה כל כך מצוי בשוק, ובדרך כלל אם יש כאלו החנויות (אלו שכמובן שומרים על הכשר בשנת השמיטה) כותבים על הירקות אלו שהושרשו בשישית ונקטפו בשביעית שאז יש לשמור עליהם קדושת שביעית.

כמו שכתבנו פירות (בכוונה אנו מדברים על פירות משום שירקות כמו שכתבנו אין זה כל כך מצוי, אולם אם בכל זאת כן קנו מירקות שהושרשו בשישית ונקטפו בשביעית אותו הדין חל עליהם), נוהג בהם דיני קדושת שביעית, ולכן צריך ללמוד את דיני איך לשמור עליהם קדושת שביעית ולא יבואו לידי הפסד פירות שביעית, ובעזרת ה' נתחיל לבארם.

בפירות שביעית יש שני דינים חשובים:
1. אסור להפסיד, וחז"ל למדו זאת ממה שכתוב בתורה "והיתה שבת הארץ לכם לאכלה", היינו שדווקא לאכלה אבל אסור לאבד בידים פירות שחלה עליהם קדושת שביעית וזה כל זמן שהפירות ראוים למאכל אדם או בהמה, וכן כבר כתבנו שכתוב בתורה (ויקרא פרק כה' פסוק יב') "כי יובל היא קודש תהיה לכם" וחכמים למדו כשם שהשמיטה והיובל הם קודש כך גם התבואה קודש, היינו שהגידולים שגדלו בשנה השביעית יש בהם קדושה.
2. אסור לסחור בפירות שגדלו בשנת השמיטה, וחז"ל למדו זאת ממה שכתוב בתורה "והיתה שבת הארץ לכם לאכלה", היינו שדווקא לאכלה מותר אבל אסור לסחור בפירות שביעית.

כיוון שאסור לסחור בפירות שביעית שיש בהם קדושה, לגבי ארבעת המינים בשנת השמיטה נוצרת בעיה (הבעיה בעיקרון היא לא באותה שנה של שנת השמיטה כיוון שהאתרוגים אז שייכים לשנה השישית, אלא הבעיה היא בשנה שבאה אחרי שנת השמיטה שאז יבול האתרוגים שייך לשנה שלפניה שאז זה שנת שמיטה, וכגון בימינו ששנת השמיטה נופלת ב- תשע"ה הבעיה של קניית האתרוג בחג הסוכות יהיה בתחילת שנת תשע"ו) שהרי אסור לקנות פירות שביעית, ואולם לגבי הדס לולב וערבה אין שום בעיה כיוון שדינם כשאר עצים ואין בזה שום בעיה, אולם לגבי האתרוג הוא נחשב כפרי ואם כן אסור לסחור בו, ולכן העצה היא לשלם בהבלעה עבור קניית האתרוג, היינו לדוגמא הלולב עולה 30 ₪ והאתרוג עולה 70 ₪ אז יאמר הקונה למוכר שהוא נותן לו 100 ₪ עבור הלולב ונמצא שמקבל את האתרוג במתנה, משום שלא שילם עליו בפועל.