ברכת השבת
השבת היא מקור הברכה, רק אם נשכיל איך להשתמש בה בצורה הנכונה.
בכוחות מחודשים ואנרגיות מתוגברות, אנו יוצאים את הימים הנוראים והחגים הנפלאים, אשר מילאו את נפשנו וטענו את ליבנו לקראת החורף הבעל"ט. אחרי שרקדנו כהלכה ושמחנו עם התורה האהובה שלנו, נפתח אותה בשבת הקרובה ונתחיל מתחילה, נתחיל מ'בראשית' - תרתי משמע.
עם תחילת התורה, אנו חולפים ביעף על פני בריאת העולם שברא ה' בששה ימים, וביום השביעי שבת וינפש. כבר עכשיו, בפרשת הראשונה הפותחת את התורה, אנו נחשפים למתנה המרגשת והנפלאה - מתנת השבת. יום המנוחה בו העולם כולו עוצר מלכת, פוסק מלעסוק בעיסוקיו השונים והשגרתיים, ומתכנס ליממה של מנוחה ושמחה, לשבת קודש שנפשנו חולת אהבתה, ומתרפקת עליה בשמחה.
בפרשה זו, אנו למדים כי הקדוש ברוך הוא בירך וקידש את יום השביעי, ככתוב 'ויברך אלקים את יום השביעי ויקדש אותו'. אלא שכל לומד פסוק זה מהרהר מיד - הלא ניתן לברך ולקדש פריט, כלי, חפץ, עצם כלשהו. ניתן ליטול בקבוק יין - ולברכו, כמו שניתן לבחור במטבע מסויימת - לברכה, ולהפכה למטבע מבורכת. אך כיצד ניתן לברך זמן - דבר שאי אפשר לתופסו ולהרימו? הרי שעות וזמנים אינם עצמים, כיצד אפוא ניתן לברכם ולקדשם?
מבאר הרה"ק בעל ה'נתיבות שלום' מסלונים זי"ע, ביאור נפלא החושף עבורנו עד היכן כח ברכת השבת. בוודאי שלא ניתן לברך זמן - הרי שעה כמו יום הם משהו חמקמק, שאינו בר תפיסה. אלא שהבורא ית' נטל את היום השביעי, והפך אותו למציאות חדשה של ברכה. זה אינו יום שהתברך - זהו יום שמהותו ברכה, שכל כולו קדושה!
זה בכלל לא דומה לחפץ שהתברך - שבמקור הוא חפץ פשוט ורגיל, אלא שעכשיו נתברך ומעמדו שודרג. זה שינוי מציאות, זו הפיכה של היום כולו למציאות אחרת - אם יום רגיל כולל בעיקר יום ולילה, שמש שזורחת ושמש ששוקעת - הרי שמציאותו של יום השבת השתנתה לחלוטין, הוא הפך ליום של קדושה, ליום של ברכה!
ולכן, ברכת השבת היא מהותית, וכל מי שנוגע בשבת - 'נדבק' בברכתה, המתחברת אליו ומושפעת עליו במלוא חופניים. כמובן, ניתן לזכות בברכה הזו יותר ויותר - ככל שהחיבור עם השבת מעמיק יותר, עם השיפור בהקפדה על הלכותיה, עם העלאת הרוממות בסעודותיה, עם הוספת שירות ותשבחות במהלכה, עם תוספת התלהבות בתפילותיה - כך גדילה הברכה המושפעת הימנה, כך זוכה בה היהודי יותר ויותר...
אך זו מציאות של ברכה, זו אינה ברכה התלויה בדבר. השבת היא מהות של ברכה, היא מקור הברכה. שבת קודש היא הזמן בו נשפעת הברכה ממרומים - עלינו רק לפתוח את הלב והרצון לקבלה - פתח להם נועם ורצון לפתוח שערי רצונך, י-ה, אכסוף נועם שבת...'
עם תחילת התורה, אנו חולפים ביעף על פני בריאת העולם שברא ה' בששה ימים, וביום השביעי שבת וינפש. כבר עכשיו, בפרשת הראשונה הפותחת את התורה, אנו נחשפים למתנה המרגשת והנפלאה - מתנת השבת. יום המנוחה בו העולם כולו עוצר מלכת, פוסק מלעסוק בעיסוקיו השונים והשגרתיים, ומתכנס ליממה של מנוחה ושמחה, לשבת קודש שנפשנו חולת אהבתה, ומתרפקת עליה בשמחה.
בפרשה זו, אנו למדים כי הקדוש ברוך הוא בירך וקידש את יום השביעי, ככתוב 'ויברך אלקים את יום השביעי ויקדש אותו'. אלא שכל לומד פסוק זה מהרהר מיד - הלא ניתן לברך ולקדש פריט, כלי, חפץ, עצם כלשהו. ניתן ליטול בקבוק יין - ולברכו, כמו שניתן לבחור במטבע מסויימת - לברכה, ולהפכה למטבע מבורכת. אך כיצד ניתן לברך זמן - דבר שאי אפשר לתופסו ולהרימו? הרי שעות וזמנים אינם עצמים, כיצד אפוא ניתן לברכם ולקדשם?
מבאר הרה"ק בעל ה'נתיבות שלום' מסלונים זי"ע, ביאור נפלא החושף עבורנו עד היכן כח ברכת השבת. בוודאי שלא ניתן לברך זמן - הרי שעה כמו יום הם משהו חמקמק, שאינו בר תפיסה. אלא שהבורא ית' נטל את היום השביעי, והפך אותו למציאות חדשה של ברכה. זה אינו יום שהתברך - זהו יום שמהותו ברכה, שכל כולו קדושה!
זה בכלל לא דומה לחפץ שהתברך - שבמקור הוא חפץ פשוט ורגיל, אלא שעכשיו נתברך ומעמדו שודרג. זה שינוי מציאות, זו הפיכה של היום כולו למציאות אחרת - אם יום רגיל כולל בעיקר יום ולילה, שמש שזורחת ושמש ששוקעת - הרי שמציאותו של יום השבת השתנתה לחלוטין, הוא הפך ליום של קדושה, ליום של ברכה!
ולכן, ברכת השבת היא מהותית, וכל מי שנוגע בשבת - 'נדבק' בברכתה, המתחברת אליו ומושפעת עליו במלוא חופניים. כמובן, ניתן לזכות בברכה הזו יותר ויותר - ככל שהחיבור עם השבת מעמיק יותר, עם השיפור בהקפדה על הלכותיה, עם העלאת הרוממות בסעודותיה, עם הוספת שירות ותשבחות במהלכה, עם תוספת התלהבות בתפילותיה - כך גדילה הברכה המושפעת הימנה, כך זוכה בה היהודי יותר ויותר...
אך זו מציאות של ברכה, זו אינה ברכה התלויה בדבר. השבת היא מהות של ברכה, היא מקור הברכה. שבת קודש היא הזמן בו נשפעת הברכה ממרומים - עלינו רק לפתוח את הלב והרצון לקבלה - פתח להם נועם ורצון לפתוח שערי רצונך, י-ה, אכסוף נועם שבת...'
תגיות:
כניסות: 5489
תכנים אחרונים מאת הרב אשר קובלסקי