מיד לאחר מתן תורה, אנו פותחים את פרשת משפטים, העוסקת רובה ככולה בדיני ממונות. כבר בתחילת הפרשה רש"י מסביר, שכפי שכל עשרת הדברות ניתנו מסיני, כך גם כל דיני הממונות ניתנו מסיני. לאמור: הזהירות בדיני ממונות ובמסחר ישר אינה 'עוד משהו'. זהו עיקר העיקרים!
ואכן, מקדמת דנא נזהרו יהודים בדקדוק רב בהלכות הממון שברשותם. לא, לא מדובר רק בהימנעות מגזל כפשוטו, שהיא בעיה מוסרית אף בשכל ישר. גם בכל הלכות משא ומתן, קיום הבטחות, אמירות, הקפדה במקורות הכספים – כל אלה גם נכללות תחת הכותרת 'זהירות בממון', עליה אנו מקפידים הקפדה רבתי, גם כי לזהירות זו נודעה השפעה מרחיקת לכת על ההצלחה הרוחנית כמו גם הגשמית.
האמנם? עד כמה אכן טהרת הממון שבידינו משפיעה עלינו ועל מעשינו והצלחותינו?

סיפר מגיד המישרים רבי שבתי יודלביץ זצ"ל: מעשה שהיה בישיבת וואלאז'ין המעטירה, כששני בחורים יצאו לדרך אל בית הוריהם, להפוגת 'בין הזמנים' מסדרי הישיבה. בדרכם, נכנסו לפונדק דרכים אחד, אכלו ארוחת ערב חמה ועלו על יצועם לישון, לאסוף כוחות להמשך המסע ביום המחר.
ויהי למחרת, טרם ייצאו מהפונדק, גילה אחד מהם כי חסרים לו שבע פרוטות לשלם את החוב לבעל הפונדק בגין האכילה והשינה במעונו. בעל הפונדק רשם את החוב, כאשר הבחור מבטיח שבדרכו חזרה לישיבה, יסור לפונדק וישלם את מלוא החוב.
דא עקא, שבהגיעו לביתו חלה אותו בחור, וכשהבין שלא יוכל לחזור לישיבה ולשלם את החוב, קרא לידידו ונתן לו את שבע הפרוטות, כשהוא מבקש כי בדרכו חזרה לישיבה יפרע את החוב האמור. אלא שהחבר, בדרכו חזרה לישיבה, שכח מהענין לחלוטין, ושב לשגרת יומו כששבעת הפרוטות נותרות בכיסו...

לא עברו ימים מועטים, ומיודעינו הבחור נפטר לבית עולמו. השמועה הגיעה לישיבת וואלאז'ין, והכל התאבלו על הבחור העילוי שנפטר בטרם עת. ימים ספורים אחר כך, צועד ראש הישיבה – הגאון רבי חיים מוואלאז'ין זצ"ל במסדרונות הישיבה, ולנגד עיניו הוא רואה מחזה מצמרר:
הבחור הנפטר צועד מעדנות לפניו, ממש בא הרוג ברגליו - - -
האמנם? נחרד רבי חיים, 'מה נעשה בדינך, תלמיד יקר? מדוע שבו ושלחו אותך לעולם הזה?'

השיב הבחור, כי לאחר שדנו בענינו בבית דין של מעלה, יצא זכאי בדין והוחלט לשולחו לגן עדן. אלא שבכניסתו לגן עדן ניצב לנגדו המלאך, ואינו מאפשר לו לעבור: הרי הותיר בעולם הזה חוב של שבע פרוטות לבעל הפונדק, ואף אם השלים את תפקידו בעולם בצורה המיטבית, החוב הקטן והפעוט שלא שולם מעורר מהומה, שאינה מאפשרת להביאו בשלום למקומו בגן עדן!
אלא שהבחור הוסיף וטען, כי הוא מצידו עשה כל שלאל ידו להסדיר את החוב, אלא שהשליח שכח לבצע את השליחות. שוב דנו הדיינים בכובד ראש בטענתו, ואכן, רק בשל העובדה שעשה כל שביכולתו להסדיר את החוב לפני פטירתו – ניתנה לו האפשרות הנדירה לשוב לעולם הזה להסדיר את העניין, כדי שיוכל להגיע למנוחתו...

רבי חיים הבטיחו מיד כי יסדיר את העניין במהירות, וידאג שהחוב ישולם בדחיפות. באותו רגע נעלם הבחור הנפטר, ולא נראה שוב שנית...
הרי זה תמרור אזהרה מחריד: גם אדם מושלם בעולם הזה שמקומו מובטח בגן עדן, עשוי לאבד את שכרו בשל חוב פעוט, בשל ממון שלא הסדיר ביושר מלא! ומאידך, מי שעושה כל שביכולתו להיות ישר בדיני ממונות, ניתנת לו הזכות משמים להשלים את תפקידו!