דוד המלך אומר בתהילים מזמור על חורבן בית המקדש: "מזמור לאסף אלוקים באו גויים בנחלתך". אומרת הגמרא, מה זה מזמור לאסף, קינה לאסף, קינה, צער, מה זה מזמור, שירה על חורבן בית המקדש? אלא אומרת הגמרא, מזמור שהשליך הקב"ה חמתו (כביכול כעסו) על עצים ועל אבנים ולא על עם ישראל, אם לא היה בית המקדש חס וחלילה איפה היה משליך חמתו, היה משליך על ישראל חס וחלילה אבל שהיה בית המקדש השליך חמתו על עצים ואבנים ולא חלילה על כלל ישראל.
היום רבותיי אין בית המקדש, איזה צער יש לשכינה הקדושה, איזה צער יש לבורא יתברך, איפה הבנים והבנות שלנו זרוקים היום, איזה שלטון של ערב רב שונא תורה ורודפי תורה, מבזים גדולי תורה, איזה ביזיונות, איזה רדיפה, איזה שנאת התורה. איזה צער יש לכלל ישראל, וכל הזמן הנשק שלהם זה להילחם בתורה ולהילחם בישיבות. היום חס וחלילה אם יש גזרות אין עצים ואבנים להשליך את הכעס עליהם, אוי ואבוי לסכנה הזאת. אנחנו רוצים את בית המקדש ובית המקדש השלישי יבנה בעזרת ה' ויעמוד לעולם.

אבל צריכים לדעת באיזה סכנה אנחנו נמצאים, מה קורה ברחובות,  איזה חורבן עולם, איפה אנחנו נמצאים, ולא רק בתשעה באב, כל יום זה בגדר תשעה באב. הרבה אנשים טועים טעות נוראה, הם לא יודעים מדוע הם בוכים על חורבן בית המקדש, צריך לדעת שלא בוכים על חורבן שהיה לפני אלף תשע מאות שלושים וכמה שנים, לא על זה בוכים, לא בוכים על מאורע היסטורי, חורבן בית המקדש בוכים על כל רגע ורגע שהוא לא נבנה, על זה צריכים לבכות למה הוא לא נבנה עכשיו. אומר רבי שלמה קלוגר ע"ה, קח אדם שנשרף לו הבית אתמול, והיום באים ומודיעים לו שהבית שלו גם היום נשרף, הוא לא אומר מה שנשרף כבר הלך, אלא הוא רץ גם היום, מה שאפשר להציל אני אציל, הוא רץ והוא משתולל. ככה זה היום, כל רגע שבית המקדש לא נבנה כאילו נשרף עכשיו, כאילו הרגע הוא נשרף. כמו שכתוב: כל דור שלא נבנה בית המקדש בימיו כאילו החריבו, כאילו החרבנו בידיים, כל רגע כאילו נשרף. אנחנו צריכים לראות עכשיו את בית המקדש כאילו הוא נשרף מול העיניים שלנו.

אומרת הגמרא, מיום שנחרב בית המקדש אין לך יום שאין קללה מרובה משל חברו. למה? מה העניין, רואים צרות, אסונות, מחלות ה' ירחם דברים נוראים ומחרידים. אומר המגיד מדובנא, מה העניין, למה כך? לא מספיק חורבן בית המקדש ועוד אסונות ועוד קללות. אומר המגיד מדובנא, כל התכלית של הצרות והייסורים לעם ישראל הרי בכל צרתם לו צע, שעם ישראל בצער השכינה בצער, שכינתא בגלותא, בורא עולם בצער, בורא עולם נותן לנו ייסורים, נותן לנו מכות, מביא לנו אסונות ומחלות, עם ישראל אל תשכחו שאתם בגלות, כל הייסורים מטרתם שכל הזמן נזכור שאנחנו בגלות ונבכה על הגלות.

כמו שאומר האור החיים הקדוש: ראוי כל ירא שמיים שיהיה בצער על חורבן בית המקדש, כל השנה כולה הוא מדבר, על אחת כמה וכמה ערב תשעה באב, יום תשעה באב איזה בכי, איזה צער. בורא עולם מביא לנו צרות וייסורים אומר המגיד מדובנא שלא נשכח לרגע שאנחנו בגלות אבל מה קורה, אומר המגיד מדובנא שהאסון שלנו שגם לצרות אנחנו מתרגלים, גם הצרות שלנו לא מעוררים אותנו אז הקב"ה חייב להביא צרות חדשות שעוד לא התרגלנו אליהם, כל פעם צרה חדשה, אין לך יום שקללתו מרובה מחברתו, קללה חדשה שלא הייתה, שלא התרגלנו אליה כדי שנתעורר ונעשה תשובה. כמה אנחנו צריכים לשבת ולבכות "השיבנו ה׳ אליך ונשובה חדש ימינו כקדם", תבנה לנו את בית המקדש, תרחם על הבנים והבנות שלך שיחזרו בתשובה, תוריד מאיתנו את אלה הכופרים שונאי התורה, רוצים אותך רבונו של עולם, רוצים אותך מנהיג שלנו, לא רוצים מנהיגים עיוורים שונאי תורה ורודפי תורה. כך אומר המגיד מדובנא, זה כל התכלית, כל המטרה של הייסורים, של המכות, של הצרות שבורא העולם מביא לעם ישראל - אל תשכחו שאתם בגלות.
שנזכה כבר בט' באב לבניין בית המקדש אמן.