היה זה בתקופה האחרונה לחייו של המשפיע הגה"צ רבי שמואל אהרן לידר זצ"ל, שנפטר לא מכבר. בגילו המתבגר החל לחוש בעיניו, והוצע לו לעבור טיפול רפואי שיבריא אותן וישיב לו את חוש הראיה כמקדם. להפתעת בני משפחתו, סירב הרב לידר לעבור את הטיפול, באומרו: 'הרי זו הזדמנות, מתנה משמים! העיניים לא יראו, לא אכשל בשמירתן! היש ברכה גדולה מזו?!'
נפעמו הילדים, אך בכל זאת התקשו לראות את ראייתו הנחלשת. הם פנו לרבה של בני ברק, הגאון רבי משה לייב לנדא שליט"א, שמיהר לביתו של הרב לידר ופסק כי חובת ההשתדלות מחייבת אותו לעבור את הטיפול. כדי להוסיף ולשכנעו, ציידו הרב לנדא בסגולת מתנה: לספור מדי יום את חוטי הציצית, חוט אחר חוט, שמונה בכל כנף, ובסך הכל 32 חוטים, כי זו סגולה לבריאות העיניים. הרב לידר החל לעשות סגולה זו, ולימים העיד כי מאז ראייתו שבה והתחזקה לאין ערוך!
מפעים לגלות, איך יהודי קדוש בגיל המתקרב לתשעים, חרד כל כך לקדושת עיניו עד שהיה כדאי לו לאבד את כח ראייתו ובלבד לשמור על קדושת עיניו. כדאי גם לאמץ את הסגולה לספור את חוטי הציצית, כדי לשמור על בריאותן התקנית של העיניים לאורך ימים ושנים!

אנו מצויים כעת בשבועות בהם עוסקת התורה בגאולת בני ישראל ממצרים, החל מתיאורי הגלות הקשה, מכות מצרים, הגאולה המופתית, הנס הגדול בקריעת ים סוף ומעמד מתן תורה. זהו פירוט קצר ולא ממצה של מה שנקרא בתורה בשבועות אלה, המסמלים את היציאה מהמקום הנמוך והקשה ביותר - גלות מצרים האפילה, לרוממות מעלת היהדות הנפלאה - המתבטאת בהיותנו העם הנבחר מקבלי התורה.
שבועות אלו, חשפו המקובלים, הינם מתנה יקרת ערך, שבכל שנה ושנה יכול כל יהודי להתקדש בהם, להתרומם ממצבו - גם אם הוא נחות וכואב, להתקדש בקדושה עצומה ולזכות לאור היהדות שיאיר בנשמתו. אין אלו תיאורים בלבד, ספרי המקובלים מלאים בציטוטים נוקבים וברורים על מעלת הימים האלה, וכמה כדאי לנצלם להתקדש וליטהר, לשוב בתשובה ולחיות חיי קדושה מזהירים.
המקום המרכזי ביותר בגופנו, שעל קדושתו וטהרתו עלינו לשמור ולהקפיד, הוא המוח. כאיבר המרכזי ביותר בגוף, המפקד העליון של כל האיברים ומעבד הנתונים הראשי שלנו, חשיבות נקיונו וטהרתו של המוח היא קריטית. הן המוח הוא המנהל והמפקד, על פיו ישק דבר והוא המערכת האוטומטית המנהיגה אותנו, וכדי להתחיל להתקדש - יש להתחיל במוח דווקא, לפעול לרוממו ולטהרו.

בעולם הרפואי, מוקדשת החשיבות העליונה למוח, כי הוא ה'מעבד' המרכזי והשרת המרכזי של חיינו. לכן מוקדשת חשיבה רבה לשמירת בריאותו ואיכותו כדי שיוכל לבצע את מגוון תפקידיו הקריטיים. הן המוח מבין ומנתח ומאכסן את מה שאנו קוראים ולומדים, ובהמשך - כשנזדקק למידע אותו למדנו, קראנו, או שמענו - תפקיד המוח לקלוט שאותו מידע מהעבר רלוונטי לעכשיו, ולכן הוא מעלה אותו מחיק הזיכרון, מעבד את הנתונים באופן גאוני ומפעיל אותנו בהתאם.
הגורם בעל ההשפעה המרובה ביותר על המוח ותפקודו, הוא זוג העיניים. לא לחינם העיניים הן האיבר הקרוב ביותר למוח, יש בכך אמירה על השפעת מה שאנו רואים ומביטים על התהליכים המתרחשים בעומק המוח. חז"ל אמרו כי העיניים רואות והלב חומד, והיינו שראיית העיניים משפיעה ביותר על הרצונות והשאיפות שלנו, כלומר - מה שאנו רואים הופך לשאיפה, לרצון, למשהו שמתחברים אליו.
העיניים מצלמות אלפי תמונות בשניה, ובלי שום עזרה טכנולוגית - מעבירות את הצילום היישר אל המוח. שם הנתונים המתקבלים מעובדים ונבחנים, והתמונות הנשלחות מצמד המצלמות שבפנינו - הופכות למשפיעות על המחשבה, על המעשים, על התהליכים שלנו. כשאדם רואה מעשה, פעולה, או מראה, מיד הדבר מסווג אצלו כטוב או רע, ראוי לחיקוי או מודל לבידול, משהו חיובי או שלילי. התהליך כולו לוקח אלפית השניה, וזה חלק מרכזי מהשכלול במוח האנושי!

דווקא לכן, כדי לשפר את ביצועי המוח ולהפוך אותו למועיל יותר, צריך להתחיל מהעיניים, הגורם המשפיע עליו ביותר. מי שרוצה לזכות להתעלות בתורה, לזכור את לימודו, לחיות את תורתו, להרגיש קירבת אלוקים כשהתורה תופסת מקום מרכזי בחייו, צריך להתחיל בשמירת העיניים. מי שרוצה מוח מפותח, זיכרון איכותי, עיבוד נתונים מהיר, המצאות טובות והברקות גאוניות - צריך להתחיל בשימור עיניו, בשימור קדושתן, באבטחת צלילותן.
בימי השובבי"ם, בהזדמנות השנתית להתקדש, נתחיל משמירת העיניים. להתבונן מה קורה לנו כשאנו רואים ראיה אסורה, מה מתרחש כשמעלים צילום בעייתי אל המוח. הריקבון שבמראה, האיסור שבתמונה - עוברים באלפית שניה אל המוח, משבשים אותו, הורסים אותו, אוכלים כל חלקה טובה.
שמירת העיניים היא מצוות עשה מהתורה, 'ולא תתורו'. היא מחייבת אותנו בכל זמן, לשמור על העיניים, למנוע מהן כל ראיה אסורה. הבה נשמור את העיניים, ונזכה לשמור על קדושה מיטבית, ולהפוך את המוח שלנו לכלי מבריק ועוצמתי, שיוכל לנתח, לזכור, לעבד, לחשוב וללמוד בצורה הטובה ביותר!