בכותל המערבי, שריד בית מקדשינו, לראות יהודי מתפלל בדמעות הוא חזון נפרץ. בכל עת, מכל מקום בעולם, באים יהודים לחלות פני קונם, להתחנן ולבקש ישועה. אלא שבקשתו של יהודי אחד, היתה משונה בלשון המעטה...
'רבונו של עולם', ביקש היהודי בדמעות והליט פניו בין האבנים הגדולות, 'תעזור שיהיה לי פנצ'ר. פנצ'ר אני צריך, פנצ'ר משמעותי בגלגל'....
'סליחה שאני מתערב', קטע מאן דהוא את התפלה המשונה, 'מה רע כשהרכב נוסע ללא תקריות מיוחדות? לשם מה זקוק רבי יהודי לפנצ'ר בגלגל?'

חייך אותו יהודי והשיב: 'אסביר למה התכוונתי. כידוע, גלגל חוזר בעולם. האדם נמצא על הגלגל, ומתגלגל יחד עמו. מבירא עמיקתא לאט לאט הוא מטפס למעלה, מגיע לפיסגה ומשם, חלילה, הוא יכול רק לרדת. ברוך השם, זיכני השם להצליח בעסקים, בני משפחתי כולם בריאים וצועדים בדרך הנכונה, הכל הולך טוב. אני חושש שהגעתי לפיסגת הגלגל, ומכאן – אינני יודע מה טומן לי העתיד...
'לכן', סיים בחיוך, 'כל מה שאני מבקש הוא פנצ'ר. שהגלגל ייתקע בדיוק היכן שהוא נמצא עכשיו, ולא ימשיך להסתובב...'

אכן, מי שנמצא במרום הגלגל, מוכן לעשות הכל לייצר בו פנצ'ר, שיישאר תקוע ולא יזוז. אבל יש סוד קטן, איך אפשר לייצר את הפנצ'ר במו ידינו...
אחת הפעמים הבודדות, בה מוזכרת המילה 'בגלל' בתורה, היא במצות הצדקה. כתוב בתורה 'כי בגלל הדבר הזה יברכך השם בכל מעשי ידיך,' וזו מהפעמים היחידות בה מוזכרת המילה 'בגלל'. מפרש בעל ה'כלי יקר', כי העוני חוזר ומתגלגל בעולם, כי גלגל חוזר בעולם. העוני עובר מראובן לשמעון, ממנו ללוי וכן הלאה... מין גלגל כזה שכל יהודי נמצא בו, פעם הוא למעלה – מצליח, ופעם הוא למטה – חסר כל...
אומרת התורה: 'כי בגלל הדבר הזה יברכך השם' – בגלל הוא מלשון גלגל, יש רק דבר אחד שעוצר את הגלגל על מקומו: מצות הצדקה. אדם הנותן צדקה, אדם הפותח ידו לכל מבקש ונצרך, אדם הזוכה להעניק מכל הלב – עוצר את הגלגל. מצות הצדקה – בגלל הדבר הזה – יברכך השם, שלא תיפול עם הגלגל למטה...

פנצ'ר בגלגל לא צריך לבקש, פנצ'ר בגלגל אפשר ליצור במו ידינו!
כל אותם המתדפקים על דלתינו, כל גבאי הצדקה הבאים לפנינו, בידם לסייע לנו ליצור את הפנצ'ר, להשאיר אותנו במרום הגלגל. כדאי להתייחס אליהם בצורה הנכונה והטובה, מתוך הבנה שהישארותנו במרום הגלגל היא בזכותם!
כשגבאי הצדקה נוקש בדלת, הוא בא לסייע לנו ליצור את הפנצ'ר המבוקש כל כך. הבה ניתן לו את הכבוד הראוי, כמי שבא להגשים למעשה את פסגת שאיפתנו