היה זה באחת החופות, עת הוזמן הרב מבריסק זצ"ל לסדר חופה וקידושין. האולם היה מסודר ומואר באור יקרות, מחותנים לבושים במיטב המחלצות התרגשו בין קירותיו, וחתן וכלה נרגשים יצאו לחופה בשירה מרטיטה. הגיע הרגע הגדול, בו החתן נוטל את הטבעת ועומד לשים אותה על האצבע של רעייתו לעתיד, ואז זה קרה: הטבעת נפלה ארצה!
ההתרגשות פינתה את מקומה למבוכה, הטבעת נפלה על הרצפה, נחבאת בין נעלי העומדים תחת החופה. כעבור חצי דקה נמצאה, ושוב ניגש החתן להניחה על אצבע כלתו, ושוב זה קרה:
הטבעת נפלה ארצה, בפעם השניה!

הפעם זה כבר לא היה רק מביך, זה אפילו היה מוזר, שלא לומר מפחיד. משהו כאן נראה משובש, לא הולך, לא מתאים. שטבעת תיפול פעמיים בעיצומו של מעמד חופה? שיד נעלמה תמנע מחתן להניח טבעת על אצבע כלתו ולקדשה כדת משה וישראל? מה קורה פה?!
שוב הכל תרו בעיניהם אחר הטבעת הסוררת המונחת על הארץ, וכשנמצאה - שב החתן והניסה להניחה על אצבע כלתו. אולם גם הפעם, ה' ישמור ויציל:
הטבעת שוב נפלה ארצה, בפעם השלישית!

אימה וחלחלה אחזו בנוכחים. כולם נלחצו ולא הבינו את המשמעות. הלא מדובר ברגע דרמטי, מרגש מאין כמוהו. זהו הרגע בו נבנה הבית, יוצקים את יסודותיו. ומשהו פה משובש לגמרי, לא עובד לחלוטין. שוב ושוב הטבעת נופלת, נראה כי מעשה שטן הוא זה!
רק הרב מבריסק, נותר שליו ורגוע. הוא ביקש כי ירימו שוב את הטבעת, וברוגע ושלווה ביקש מהחתן לשוב ולהניחה על אצבע כלתו, כשהפעם - המשימה צלחה, הטבעת הונחה כדת וכדין, ומעמד החופה הסתיים בכי טוב...
אולם קשה היה שלא לחוש באווירה העכורה שנוצרה. זה לא רק נראה מוזר, זה נראה שמשהו מכוון מלמעלה, משהו או מישהו ניסה למנוע את הקידושין האלה. כשהחתן נטל את הכלה בדרכו לחדר הייחוד, כשהכל עומדים ותוהים מה קרה ומה יקרה עכשיו, ניגש הרב מבריסק אל הזוג הצעיר, ואמר להם בחיוך נלבב: 'הלא תבינו, כי בורא עולם, מסבב כל הסיבות, קבע את הרגע המדוייק בו יקדש החתן דנן את הכלה. אולם, כנראה אנחנו, בני האנוש, מיהרנו קמעא, הגענו לרגע הזה מוקדם מהמתוכנן... והלא בורא עולם יודע את הרגע המדוייק, הנכון, המתאים, הרגע הזה בו הוא קבע שהחתן יקדש את הכלה, וזה לא יכול לקרות אפילו חצי דקה קודם!

מה חשבתם? שהוא יתפשר על הרגע שלכם? שמשהו פה יכול להיות 'בערך', או 'כמעט'? הלא מדובר בהקמת בית, זה חייב להיות ברגע המדוייק והנכון! ולכן קבע בורא עולם בחכמתו העצומה, כי הטבעת תיפול, שוב ושוב, עד שיגיע הרגע הנכון. ועתה, כמה מאושרים אתם שבורא עולם שמר עליכם, ווידא כי הקידושין יתבצעו ברגע המדוייק אליו כיוון, לטובת הקמת ביתכם בשעה טובה ומוצלחת, ברגע המכוון והמדוייק!'

סיפור מופלא זה מחדד לנגד עינינו את המסר המחזק והמעצים כל כך: נכון, ההמתנה אינה קלה, לפעמים היא מייסרת, רוויית אכזבות, עמוסת משברים. עוד ועוד שידוכים עולים ויורדים, עוד ועוד תקוות מתנפצות אל סלעי המציאות. אבל - - -
הבה נזכור כי יש יד מכוונת, יש מישהו שמנהל את הכל מלמעלה. הוא יודע מי השידוך הנכון, מתי הוא יבוא, באיזה יום, באיזה רגע, באיזו דקה ובאיזו שנה - ייבנה הבית. וממילא, הבה נתחזק באמונה וביטחון בבורא עולם, נפנה אליו ונבקש את עזרתו, כי הוא מכוון ומנהל את עולם השידוכים במו ידיו, והוא יביאנו לרגע המאושר, ברגע הנכון!