מסופר על יהודי תלמיד חכם חסיד שכל מקום בעולם שיש יהודי וגר בין גויים כשהוא נפטר הוא טס אליו כדי להביאו לקבור אותו בקבר ישראל. אבל לא משנה מה שבתות הוא עם בני ביתו בבית. יום אחד הוא מקבל טלפון מבלגיה על יהודי שנפטר שם והוא שמר אורח חיים כשר אבל הבנים שלו אין להם לא דין ולא דיין כמו גויים ממש. וביקשו מאותו חסיד לקחת את היוזמה ולקבור אותו בקבר ישראל. בהלוויה היו הרבה אנשים מהמשפחה שנראים כמו גויים, עובר זמן ולא הבינו למה לא מתחילים. עד שאחד מהאנשים כבן שישים שזה היה בנו אמר להם שמחכים לרב גדול מישראל.

המונית הגיע ירד ממנה הרב עם פיאות ארוכות, כולם הסתכלו עליו בצורה מוזרה מה הקשר. הרב התחיל את ההלוויה וקוברים אותו. אותו רב חסיד מישראל שם לב שכל זמן ההלוויה והקבורה אותו אדם מבוגר מסתכל עליו ולא מפסיק. הרב החסיד ניגש אליו ושאל אותו עם יש לו משהו להגיד? שאל אותו המבוגר (הבן של הנפטר) אתה שייך לחסידות של תולדות אהרון. אמר לו כן. התחנן לפניו המבוגר, אני מבקש ממך בכל לשון תעשה אצלי שבת. הרב לא הסכים ואמר לו ששבת הוא עושה רק בבית ולא ויתר. אבל המבוגר לא ויתר ישב על הרצפה והתחיל לבכות וביקש ממנו שיתן לו את כל ההון שבעולם אם יעשה אצלו שבת, יהיה לך חדר לבד משלך, אוכל כשר הכל מהדרין. הרב התחיל לחשוב אולי יש כאן פיקוח נפש שהוא ככה מתחנן ומסדר לי את כל הממצעים לשבת. הרב החסיד התקשר לאשתו ואמר לו שהוא צריך להישאר גם שבת שיש כאן מקרה חריג.

ערב שבת אחרי התפילה כשהגיע הביתה הוא רואה מלא אנשים מהמשפחה מגיעים, המצב רוח שלו עוד יותר ירד למה נשאר כאן בכלל. כולם יושבים וסועדים ומדברים דבר הבל. בעל הבית איך שהרב סיים את ברכת המוציא דפק על השולחן והשתיק את כולם וביקש מהרב החסיד לשורר איתו את "יה ריבון עולם" שלתולדות אהרון שהיה ניגון שכל מי שהיה שומע אותו היה מתרגש עד דמעות ועושה הרהורי תשובה. התחיל הרב לשורר סוגר את העיניים, בעל הבית התחיל לזמזמם איתו את השיר ויורדים לו דמעות. כל המסובים הסתכלו עליהם כשני אנשים מוזרים. נגמר השיר חוזרים שוב כך כמה פעמים עד חצות לילה ובעל הבית בוכה תוך כדי שירה.

אמר לו הרבי כשסיימו את הסעודה למה ניגנו את השיר הזה הרבה פעמים. אמר לו בעל הבית בוא נספר לך מי אני. אבא שלי היה סוחר גדול תמיד הייתי מתלווה אליו כשהיינו בירושלים הייתי לומד גמרא ואז הייינו הולכים לטיש אצל האדמו"ר והוא היה שר את השיר הזה. הייתי עם בגדים לא כמו של כולם ולמרות זאת הייתי נמצא שם בטיש ועומד ומקשיב לשיר ובוכה וזה היה מחזק אותי לשמור שבת ולהתחזק. אבל כל פעם שהייתי מגיע בין הגויים הייתי חוזר לסורי.  כך הייתי מתחזק ושוב פעם יורד מתחזק מלשמוע את הרבי ושוב לאחר זמן יורד ביראת שמים. עד שמור אבי נפטר וכבר לא היה לי עם מי ללכת והפסקתי מלהגיע לאדמו"ר. השיר הזה כבר נישכח ממני וחכתי לרגע לחזור ולזכור אותו עד שבהלוויה ראיתי אותך שאתה לבוש בבגדים כמו אותם חסידים בטיש והתחננתי לפניך שתישאר שבת, כך לשמוע אותו ולהתחזק.
כך בסייעתא דשמיא חזר לקדמותו והתחזק ביראת שמים ושמירת השבת.