כאשר הגאון רבי איסר זלמן מלצר זצ"ל הגיע ללמוד בוולוז'ין, היה בחור חסר כל שהלך בבגדים בלויים וקרועים. בהיכנסו לישיבה, גילה כי הבחורים כולם לבושים היטב, וחש בושת פנים איומה להראות עצמו בבגדים שלגופו, עד שעקב כך החליט לפרוש מהישיבה ולשוב לבית הוריו.
עודו אורז מעט מיטלטליו לקראת היציאה, ניגש אליו בחור ואמר: 'איסר זלמן, הראש ישיבה אמר לי אתמול שהבחור החדש שנכנס לישיבה זה עתה, שאל קושיא גאונית, ממש עוקר הרים. הראש ישיבה כ"כ התפעל מכך עד שהחמיא על זה', אמר הבחור וסיים: 'ודע לך, שהראש ישיבה כאן אינו מהמרבים להחמיא..., הוי אומר שבאמת כנראה הקושיא שלך מעידה שאתה בחור מיוחד...' – אמר ולא יסף.

- רגע, לפני שנמשיך בסיפור, הבה נתבונן! רבי איסר זלמן לא קיבל מידיו מתנה, גם לא סכום כסף רב. הוא קיבל מילה טובה, מילה שכיבדה אותו, שגרמה לו להרגיש טוב. מילה שהעניקה לו כבוד והערכה, למרות שהוא לא לבוש במיטב המחלצות כשאר בני הישיבה, ונתנה לו את התחושה כי הוא שווה וראוי לכבוד, גם אם הוא דל אמצעים. עכשיו, הבה נמשיך -
רבי איסר זלמן שמע את המחמאה, ובעקבותיה החליט לנסות שנית. הוא שב ופרק את המזוודה, וחזר שנית להיכל הישיבה. התוצאות ידועות, ועם זאת מפעימות: רבי איסר זלמן הפך לאחד מענקי הרוח, מגדולי דורו, הן בחכמה ובעמקות ההבנה, הן בהיותו מתמיד עצום, והן בהיותו מנהיג, רבן של כל בני הגולה. בנוסף, הוציא לאור עולם את ספרו המפורסם 'אבן האזל', שהוא נכס צאן ברזל בלמדנות ומאיר עיני הלומדים כבר קרוב למאה שנים!

איך קרה כל זה? מה הציל את רבי איסר זלמן מלחזור לבית הוריו? התחושה הטובה. כן כן, אותם מילים חמות ומכבדות, אותה מחמאה שניתנה כמעט בלי שימת לב, אותה תחושה מכובדת ומעריכה שהמשפט הזה העניק – הם שזיכו את דורו ואת הדורות הבאים במאור עולם כרבי איסר זלמן זצ"ל!
יש לכולנו מאות, או אלפי, הזדמנויות דומות. לומר מילה טובה, להעניק תחושה נעימה. זה יכול להיות לומר לבן 'איזה זריז אתה, חזרת כה מהר מהמכולת', זה יכול להיות לומר לתלמיד 'לפי הקושיא שלך, אתה מדבר כמו רבי עקיבא איגר'... אין לנו מושג איך הדבר מרחיב את ליבם, ואיזה מהפך הוא יכול לחולל...
כשעלה רבי איסר זלמן ארצה, אחד הדברים הראשונים שביקש הוא לפגוש את הגאון רבי זעליג ראובן בענגיס זצ"ל. רבים ראו כן תמהו, לא ידעו מהי הסיבה שהארי שעלה מבבל מבקש לפגוש בראשונה דווקא את הרב בענגיס זצ"ל. תמיהתם גברה שבעתיים, בעת שהמיפגש בין גדולי התורה יצא אל הפועל, ורבי איסר זלמן התרפק על הרב בענגיס בידידות ואהבה, כאילו היו ידידים רבות בשנים, ועוד מוסיף ואומר לו:
'יישר כח, אין לי מילים להודות למעלת כבודו. הצלתם את החיים שלי!'

עתה, גם הרב בענגיס עצמו התפלא. הוא לא הבין מה פשר ההערכה הרבה שרבי איסר זלמן רוחש לו, ובוודאי שלא הבין את פשרם של המילים המטלטלות 'הצלתם את החיים שלי'...
או אז גילה רבי איסר זלמן את דבר המעשה, וכי אותו בחור שהחמיא לו שם, רגע לפני שעזב את ספסלי הישיבה לעד, היה לא אחר מהרב בענגיס זצ"ל, שכלל לא זכר מהמאורע... היה זה רגע של סגירת מעגל מרגשת, בו התברר כי אותה מילה טובה שנתן כמעט כלאחר יד, אותה תחושה טובה שהעניק בלי שימת לב מיוחדת – זיכו את רבי איסר זלמן במדרגות תורה כה נעלות, ודורי דורות באור תורה מופלא!

זוהי כוחה של מילה טובה, זוהי כוחה של תחושה טובה. זוהי עוצמתה של נהיגת כבוד איש ברעהו. אם יש לנו הזדמנות לומר מילה טובה, אם יש לנו את היכולת לתת למישהו תחושה טובה, אם ה'בוקר טוב' שלנו יגרום לבעל המכולת או לנהג האוטובוס להרגיש טוב יותר, אם ה'התפללת לעילא ולעילא' שלנו לחזן בשחרית ירחיב את לבו – אסור לנו להחמיץ הזדמנויות כאלה.
זו יכולה להיות הזדמנות חיים לעורר לב, לשמח נשמה, להוביל מהפך בחיי אנשים. אדם, כל אדם, צמא שיכירו במעלתו, שיראו בערכו, שיבינו שהעולם לא היה מושלם בלעדיו... הבה נעניק לו אנחנו את החוויה לחוש כך, ומי יודע למה נזכה...