מסופר על רבי מאיר שהיה חי בעניות גדולה והיה לו צער גדול שלא זוכה להתנאות במצוות ולקיים "זה אלי ואנהו"  באתרוג מהודר, כל שנה הוא קונה אתרוג פשוט והשנה רוצה להדר בחג הסוכות ולקנות אתרוג מהודר. אשתו הצדיקה ראתה את צערו ואמרה לו בעלי היקרה למרות כל העוני והדלות אני מוכנה לחסוך מלחמנו זהוב אחד כל שבוע ובמשך שנה שלמה לקראת חג הסכות יהיה לנו חמישים זהובים וכך תוכל לקנות אתרוג מהודר ולקיים את המצווה "זה אלי ואנהו".  בדרכו ללכת לקנות את האתרוג המיוחד, שומע בכיות נוראות, הלך בעקבות הבכיות ורואה מול עיניו אדם אוחז בגזע עץ ובוכה ללא הפסקה ולצידו סוס מוטל ללא רוח חיים.
שאל אותו מדוע אתה בוכה? השיב לו, הסוס הזה הוא מקור פרנסתי, בבוקר אני הולך ליער וחוטב עצים, מטעין אותם על העגלה ומוכר אותם בעיר וכך אני מפרנס את אשתי ואת ילדי. עכשיו הסוס מת לי ואין לי מקור לפרנסתי. שאל אותו רבי מאיר כמה עולה סוס? השיב לו, סוס עולה בערך חמישים זהובים. שמע כך רבי מאיר הוציא מכיסו את כל חמישים זהובים שאסף במשך השנה לקנות את הלולב ונתן אותו לבעל הסוס. אותו אדם היה חסר מילים התחיל לחבקו ולנשקו להרעיף עליו ברכות, אחז בידו והתחילו לרקוד בתוך היער ולבסוף נפרדו לשלום.

רבי מאיר המשיך בדרכו לעיר לקנות אתרוג בשני זהובים שנותרו לו ומה כבר אפשר לקנות בשני זהובים, אבל ליבו דחפו ללכת לעיר. עובר מחנות לחנות ואין שום אתרוג בשני זהובים. חשב בדעתו ללכת בחזרה לביתו ולפתע יוצא בעל חנות אחד שהיה לא אתרוג ששוה 100 זהובים  אין כמהו בהדר ואין אדם שמוכן לשלם מחיר כזה על אתרוג ואני מחליט לעשות הגרלה 50 איש הראשונים שמוכנים לתת 2 זהובים מי שיעלה בהגרלה יזכה באתרוג המיוחד. מיד כשראה זאת רבי מאיר הלך וקנה כרטיס להגרלה בשני זהובים שנותרו לו, ושמחתו זכה באתרוג.

בדרכו לביתו ראה את בעל הסוס. אמר לו רבי מאיר, נו קנית סוס. אמר לו, שלא. השיב לו, מדוע לא קנית? אמר לו, שהוא התבלבל חשבתי שהסוס מת והתברר לי שהוא רק התעלף מרוב המאמץ. לאחר שהלכת הסוס התעורר. קח את כספך והשם יברך אותך על טוב לבך.... הלך לביתו וכשראה את אשתו סיפר לה את כל מה שקרה. גם קבלתי אתרוג מהודר, גם כספי חזר אלי ועכשיו לכי ותקני בחמישים הזהובים הללו אוכל ושתיה ונכניס אורחים במשך כל שבעת ימי הסוכות בכספי המצווה הללו. כששמעה זאת אשתו אמרה לו, תראה כמה מצוות עשית גם עשית חסד לבעל הסוס בפרנסתו, גם קיבלת אתרוג מהודר במחיר מוזל  וגם הכנסת אורחים בכל שבעת ימי החג.

יום אחד יצא בדרכו לשוק ששם לא היו מוכרים מוצרים אלא היו משדכים בין רבנים שמלמדי תורה לבין תינוקות של בית רבן שרצו שילמדו אותם תורה. אותו רבי מאיר הגיע מוקדם לשוק נכנס לבית כנסת והתחיל ללמוד עד שיפתח השוק. שהגיע לבית הכנסת רואה אנשים נכנסים ויוצאים. שאל, מה קורה כאן היום? אמרו לו, הרב של הבית כנסת מסיים את הש"ס ואנחנו מארגנים את השולחנות. רבי מאיר נכנס וישב בשולחן של העניים, הביאו את האוכל וכולם נותנים רשות זה לזה והוא יושב ולא אוכל ולא קופץ על האוכל. הרב ראה את ההנהגות שלו והבין שהוא לא אדם פשוט ולא כאחד העניים אלא הוא צדיק נסתר. קרה לו הרב ואמר לו, מה מלאכתך? השיב לו, שהוא מלמד בתלמוד תורה. אמר לו הרב, אם אתה מלמד תגיד דבר תודה. השיב לו רבי מאיר שיש לי פחד קהל ואיני יכול לומר דבר תורה. אמר לו הרב תגיד לי את הדבר תורה שלך, בנינו אין פחד קהל. רבי מאיר ואמר לו חידוש שאוזן לא שמעתה מעולם. הרב נשאר פעור פה  ושאלו האם חידוש זה שלך. אמר לו, לא, שמעתי אותו מאדם אחר.  אמר לו, הרב מי אמר לך את החידוש הזה. השיב לו שהוא לא יכול להגיד לו.  אמר לו הרב אני גוזר עלייך בגזרת עילאין קדישין מי אמר לך את החידוש. השיב לו, שאליהו הנביא אמר לו את החידוש הזה. אמר לו הרב שהוא רוצה לראות את אליהו הנביא. רבי מאיר אמר לו בסדר אחרי שתגמר הסעודה נלך ליער תראה את אליהו הנביא תגיד לו רק שלום ותו לו. באמת נגמרה הסעודה הלך הרב ראה את אליהו הנביא אמר לו שלום וחזור לעיר אמר הרב לרבי מאיר אתה מלמד תינוקות יושב בין העניים אני גוזר עלייך שאתה חייב להתפרסם ולחזק את הציבור. כך היה הרב פירסם את סיפורו וכולם ידעו מי זה רבי מאיר מלמד הדרדקי (האדמור מפרמישלן הראשון היה אביו של רבי מאיר)