היה זה בחצר בית גדול ומפואר, ארמון של ממש, בפאתי עיר נכבדה ברוסיה. כשעה אחרי חצות ליל, שקט שורר בחלל, חשיכה ועלטה מוחלטת למלוא האופק, ובחסותם - החליט גנב מרושע לחדור אל תוככי הבית המפואר, והחל משוטט בבית כשעיניו נוצצות בחשיכה, תרות אחרי כל פריט בעל ערך...
הוא הגיע לויטרינה, וכהרף עין רוקן אותה מכל כלי הכסף, אותם ארז בחיפזון אל תוך תרמילו. משם המשיך למטבח, גילה את הארנק של בעלת הבית, ואסף אותו אל חיקו. עבר לחדר העבודה של בעל הארמון, גילה היכן מגירת הכסף נמצאת, פרץ אותה בקלות, וחילץ ממנה צרורות צרורות של מזומנים מרשרשים, שופך אותם בחדווה אל תוך התרמיל העמוס...
אלא שיש לו מנה רוצה מאתיים, ולפיכך מיהר הגנב לחפש אחרי מחבוא התכשיטים. כאן כבר הוכרח להלך בשקט מוחלט, נזהר אפילו מלהרעיש בנעליו. חדר אל תוך חדר השינה, וידא יפה שבעל הבית ורעייתו ישנים היטב, ומיהר לרוקן את קופסת התכשיטים אל כיסיו, מאושר ומרוצה, כשהוא מתחיל לשוב לכיוון הבריחה מהבית...
אלא שבדיוק באותו רגע, שמע צרחה מקפיאת דם: 'ג-נ-ב!' - - -
בעל הבית התעורר, ובתוך פחות משניה כבר ניצב מולו, שואג עליו בחמת זעם. אלא שבעל הבית הזה הוא באמת עשיר, וכעשיר, הוא מצוייד היטב. ביד ימינו החזיק בעל הבית רובה עוצמתי ומסוגנן, והיכה בו על ראשו של הגנב כשהוא שואג: 'עמוד, גנב נקלה! אל תזוז! ידיים למעלה!'
הגנב הבין שאין לו ברירה, חייו יקרים לו, ואם הוא רוצה להינצל - כדאי לו להישמע להוראות ולא לנסות להתחכם. הוא הביט המום ומפוחד, אלא שגם באותם רגעי אימה כשהרובה מאיים על ראשו, צדו את עיניו כיסיו של בעל הבית, ומיד עלתה בו הברקה גאונית, והוא חרש מזימה נפשעת...
'אין בעיה, אני לא זז' - השיב הגנב בעורמה, 'אני באמת מתנצל שפרצתי לביתך, באמת לא בסדר. האמן לי, אני כה מסכן ואין לי כסף, יש לי משפחה לפרנס וילדיי רעבים ללחם, ורק לכן עשיתי מה שעשיתי. אני מוכן להחזיר לך הכל' - ולמול עיניו המשתאות של בעת הבית, החל הגנב מוציא מתרמילו את כלי הכסף היקרים שלו, ששהו בויטרינה עד לפני רגע...

בעל הבית נרגע קמעא, כשראה שהגנב עושה רושם אומלל משהו, ולאו דווקא מרושע. 'אם תשיב לי את כל מה שגנבת ממני - אשחרר אותך ללא פגע' - השיב בעל הבית, והגנב הגניב חיוך נסתר, אכן, המזימה פועלת כמצופה...
'אם כן, נלך לסלון. נדליק את האור, אשיב את כלי הכסף והמזומנים למקומם, אך את מעט הרכוש שבתרמילי ששייך לי - אשאיר ברשותי!' - ביקש הגנב, ובעל הבית נענה, תוך שהוא עדיין מהלך מולו ורובה חמוש בידו...
התיישבו הגנב ובעל הבית זה לצד זה, והחלו מוציאים את דברי הערך מהתרמיל. עיניו של בעל הבית נחרדו, עוד ועוד פריטים יקרים צצים ועולים, והוא כלל לא ידע כי הגנב שוטט בביתו שעה ארוכה כבתוך שלו, וכמעט הפך אותו נקי מנכסיו... בעוד עיניו של בעל הבית מתעגלות מתדהמה על כמות הרכוש שהצליח הגנב להשיג, לא נח הגנב דנן, והמשיך במזימה...
הוא שלח יד ארוכה ארוכה לכיסיו של בעל הבית, והחל מרוקן את כדורי הנשק מכיסיו בזה אחר זה. בעל הבית לא שם לב, בגדי השינה שלו רפויים ונוחים, והגנב מכייס כדור אחרי כדור, מחסנית ועוד מחסנית. בעל הבית עסוק בלמשש את כלי הכסף ולבדוק אם ניזוקו, כשהגנב ממשיך לשלוף מכיסיו, עד הכדור האחרון...
רק כשהגנב וידא כי כיסי בעל הבית ריקים מכל נשק, אז קם עליו, היכה אותו בחוזקה, וגנב ממנו גם את הרובה. עכשיו, כשהוא בטוח שבעל הבית נטול כל אמצעי הגנה, כל התחמושת שלו אבדה ואיננה, עכשיו השתנו יחסי הכוחות. בעל הבית שכב כמאובן מאימה, כשהגנב הערמומי אוסף בחזרה את כל כלי הכסף והזהב, התכשיטים והמזומנים, מכניס אותם שוב אל תרמילו ויוצא מהבית כשכל שללו בידו, וגם נשק איכותי לפעם הבאה...

וסיפור זה אינו אלא משל, כדי להסביר שאלה גדולה:
רגע, למה בעצם מתחוללת כזו מלחמה על לימוד התורה? למה בכל הדורות, בסיפורים ההיסטוריים ועד ימינו אנו, יהודים מתקשים כל כך לתפוס את זמנם ולהשקיעו בתורה? למה נוצרים דאגות ועיכובים, קשיים ובעיות, טרדות ומצוקות, שיסיחו את הדעת מחיבור לתורה? למה יהודי המקבל על עצמו עול תורה, מרגיש לפעמים כי הלימוד קשה עבורו, קשה לו לשבת, לקבוע זמנים, להתייצב בשעה היעודה, להתרכז, להבין? הרי התורה כה מתוקה ונעימה, מדוע כה קשה להתחבר אליה?
כי אנחנו, בני ישראל, אנחנו בעל הבית העשיר. יש לנו בתים עמוסים כל טוב, מלאי מצוות וטעוני איכות. ויש לנו גנב - נוכל מרושע, יצר הרע שחודר לנפשנו כמעשה גנב בלילה, ובעורמה רבה גונב, מפתה, מכשיל, מעמיד נסיונות...
אך יש לנו נשק, נשק סודי ועוצמתי, שהגנב נרתע ממנו. הזוהר הקדוש מגלה, כי התורה הקדושה, היא הרובה העוצמתי שלנו, כלי הנשק האוטומטי והיעיל, שמעמיד את הגנב במקומו הראוי, מניס מאיתנו את היצר הרע. 'כל מאן דאישתדל באורייתא... נטיר הוא לעילא, נטיר הוא לתתא' - התורה היא רובה עוצמתי שיורה כדורים אימתניים על היצר, אבל הגנב - היצר, ערמומי מאין כמותו, חורש מזימות, לרוקן לנו את הכדורים...

יש לו הרבה דרכים 'לכייס' אותנו, 'לשלוף' מליבנו את הכדורים המנחיתים עליו מכת מוות ובהלה. הוא מספר שאין היום אפשרות להגיע בזמן, הוא נותן עיסוקים טובים, מניח לנו להשתעשע במטלות חשובות ונחוצות, ובלבד שלא נלמד תורה, ואחרי שעייף ובלבל אותנו כהוגן, עוד יש לו את האומץ לבוא ולומר לנו: 'אתה הרי לא בכוחות ללמוד עכשיו סוגיא עמוקה, ובכלל - יש לך רבבות משימות על הראש - איך תוכל לשבת ולהתרכז עכשיו?'  
ואם כבר הגעת, וניסית, אז החברותא היום לא מרגיש טוב, מגיד השיעור צרוד, המזגן לא בסדר ונשפך תה בשולחן הסמוך... לא נמאס לו ליצר הנכלולי, הראש של הגנב לא מפסיק להמציא פטנטים מרושעים, העיקר לגזול מאיתנו את החנית, לקחת מאיתנו את הרובה, לגנוב לנו את היכולת לעסוק בתורה - להשתמש  בנשק הסודי והעוצמתי שלנו, שמכניע אותו במחי כדור אחד...
אך ככל שנכיר יותר את נכלוליותו של היצר הרע, ככל שנבין שההפרעות שלנו מלימוד התורה אינן אלא תכסיס ומזימה של היצר לגנוב מאיתנו את הנשק היעיל שלנו, כך נתגבר ונתעצם ונתחזק באור התורה, להטעין את נפשנו וליבנו בעוד ועוד שעות לימוד, דפי גמרא, סימני הלכה וסוגיות תורניות, כי התורה היא המגינה עלינו, וכשאנו מחוסנים בתורה - הוא לא יוכל עלינו.
אין סגולה כתורה, להינצל מהיצר הרע, לזכות אותנו בחיים רוחניים מרוממים. הבה נתחבר יותר לאור התורה, הבה נחזק את קביעת הסדרים שלנו וההשתקעות שלנו בלימוד, הבה נתנתק מכל מפריע ונתמסר לקניין התורה, כי כך נזכה לנצח את היצר, ונזכה לרומם את עצמנו ונפשנו ולהפכנו ליהודים מאושרים ושמחים, אוהבי ה' ודבקים בתורתו!