רבי דוד אבוחצירא היה בנו הבכור של רבי מסעוד שגם הוא היה בנו הבכור של רבי יעקב אבוחצירא.  עד גיל ארבע עשרה הוא קיבל שפע של תורה וקדושה ומידות משני עמודי עולם רבי יעקב ורבי מסעוד אבוחצירא. רבי דוד אבוחצירא הסתגר בחדרו שש שנים ולמד תורה יום ולילה "צום הקנה" (צום הקנה – בעל הקנה צם מאה עשרים יום, לאחר המאה עשרים יום של תענית מהשקיעה עד צאת הכוכבים נגלה אלי אליהו הנביא ואמר לי עם אני ימשיך עד שש שנים יתקיים בך הפסוק "שש שנים יעבוד ובשביעי יצא לחופשי" אתה תהיה חופשי מיצר הרע, זה נקרא תשובת הקנה) כל התורה היתה בידיו, כולם אמרו עליו שהוא ממשיך את דרכו של רבי יעקב, כולם אמרו עליו שהיה לו גילו אליהו הנביא.

רבי דוד היה בעיר ריסארי יום אחד הגיע המושל אני משמיד את כולם ביום אחד טף ונשים וגברים, רבי דוד אבוחצירא אמר ליהודים אין לכם מה לדאוג אני הולך כפרה על כולם, כל היהודים לא הסכימו והיו בצער, רבי דוד למד שבועות שלמים בספרו של הארי ז"ל על האדם שמת על קידוש השם, כך היה לומד בספר זה יום ולילה. עד שהגיע יום שבת י"ד כסלו, בערב שבת היה רבי דוד לומד עם תלמידו, רבי דוד קיצר בסעודת שבת, התלמיד שאל אותו, רבי מה לומדים היום. אמר לו רבי דוד, איפה שיפתח נלמד. התלמיד לא הבין אף פעם הוא לא ראה את רבי דוד כך, אבל מה שהרב אומר עושים פתחו את הספר בדיוק בכוונות קריאת שמע, כך למדו עד שסיימו.

למחרת בצהריים הגיע המושל עם הרבה חיילים וביקש מכולם לצאת מחוץ לעיר, כולם הבינו שהוא רוצה לחסל אותם, המושל חיפש בין כולם את רבי דוד ולא מצא אותו. שאל את היהודים, איפה הרב שלכם. אמרו לו, היום שבת הוא לומד בביתו אף אחד לא מסוגל להתקרב לביתו. המושל ביקש מכמה חיילים שילכו להביא אותו. כשהגיע אל המושל אמר רבי דוד ליהודים, אין לכם מה לדאוג כולכם תישארו חיים אני יהיה כפרה על כולם. היהודים התחילו לבכות, אבל אין כבר מה לעשות. המושל לקח את רבי דוד. בין הציבור היו שני אנשים עשירים והם אמרו למושל שהם רוצים למות ביחד איתו. המושל צחק, לקח אותם והניח את רבי דוד ושני היהודים מול תותח. באותו זמן רבי דוד קרא קריאת שמע והמושל מנסה לירות פגז מהתותח לעברם, אבל התותח לא ירה כלום, וכשסיים רבי דוד לקרוא קריאת שמע יצא הפגז לעברם והרגם, כולם סיפרו שגופו של רבי דוד נשאר שלם רק מההדף של הפגז הוא מת. לאחר שהמושל הרג את רבי דוד ושני היהודים שלח את כולם לביתם וניצלו מהגזירה.

ידוע שהבבא סאלי היה לומד עם רבי דוד יומם ולילה וכמעט לא היו ישנים, ולכן צערו היה רב והיה בוכה עליו ימים רבים, עד שיום אחד הגיע אליו רבי דוד בחלום ואמר לבבא סאלי, על מה אתה בוכה. אמר לו הבבא סאלי, על זה שנהרגת במיתה כזאת אכזרית. אמר לו רבי דוד, אם היית יודע באיזה היכלות גבוהים (שרבי דוד הלך לכפר על יהודים אחרים) אני נמצא לא היית בוכה.