הספריה הלאומית בירושלים היא מקום שקט ושלו, בקושי שומעים בו את זמזום הפלורוסנטים, המאירים כבר שנים את מדפי הספרים ושולחנות העיון בספריה. אל הספריה עולים ובאים חוקרים ומדענים, מתעניינים בספר, בכתב יד עתיק, או באנציקלופדיה שכבר כמעט נעלמה. באחד הימים הגיע לספריה ר' יצחק, במטרה להשוות כתבי יד, להעתיק שינויי נוסחאות ועוד - כנדרש מתפקידו כעורך תורני.
במהלך שהותו בספריה, פרש לשולחן צדדי כדי לאכול, ובסיום ארוחתו בירך ברכת המזון כהלכה - בקול ובנעימה. את ברכת המזון שלו שמעה ספרנית ותיקה, והיטתה את אוזנה לשמוע כל מילה יוצאת מפיו במתיקות. המילים של ברכת המזון הציפו אותה בזכרונות מימי קדם כשגדלה וחונכה על ברכי התורה, לפני שבחרה לזנוח את מורשת אבות. היא עשתה אוזנה כאפרכסת, מתרגשת מכל מילה, ליבה גואה עם כל שורה...
ר' יצחק מוסיף לברך, מילה במילה, וקולו הנעים מרחף בחלל. היא עוקבת בדריכות אחר כל מילה שיוצאת מפיו, ולפתע שמעה אותו אומר בסיום ברכת 'רחם נא', את הנוסח הבא: 'שלא נבוש ולא ניכלם ולא ניכשל לעולם ועד'.

משהו במילים הללו נשמע לה לפתע לא מוכר. 'יש כאן משהו שלא מוכר לי מילדותי', הרהרה, והבחינה די מהר כי את המילים 'ולא ניכשל' לא היה נהוג לומר בבית אביה, ואילו ר' יצחק הזכיר את המילים הללו בפירוש. היא תמהה אל ליבה למקור המילים הללו, וכשסיים ר' יצחק לברך ניגשה ושאלה אותו לפשר מקור הוספת 'ולא ניכשל' בברכה זו. ר' יצחק לא ידע את המקור, הבטיח להשתדל לברר, ואף קיבל מהספרנית את שמה וכתובתה, למען יוכל לשלוח לה את תוצאות הבירור.
ר' יצחק שב לביתו, והשקיע זמן בחיפוש המקור, עד שעלה בידו למוצאו. הוא צילם את הדף מסידור התפילה בו מופיע נוסח זה, הקיף את המילים 'ולא ניכשל' בלורד ארטליין אדום, הכניס למעטפה, רשם את הכתובת ושלח אל היעד. מבחינתו, בכך תם הסיפור, והעניין השתכח מלבו כליל.

אלא שלסיפור היה המשך דרמטי במיוחד:
כעבור תקופה ארוכה וממושכת, קיבל ר' יצחק הזמנה לחתונה, שתיערך באולם מוכר. ר' יצחק הפך את ההזמנה מכל צדדיה, היא בהחלט מיועדת לו, אך הוא לא מכיר איש מהמופיעים בה. לא החתן, לא הכלה, לא המחותנים וגם לא סבא מאחד הצדדים. כלום. תעלומה: הזמנה נשלחה לכתובתו, הוא מופיע כנמען, אך אין לו מושג כלל מי המחותנים ומה הקשר שלו אליהם!
בהגיע יום החתונה, החליט להיכנס לאולם ולבחון במה מדובר, בעיקר מתוך סקרנות - למצוא את קצה החוט שיוביל לפתרון תעלומת ההזמנה. הוא פסע פנימה במבוכה, הביט אנה ואנה, אכן כן - הוא לא מכיר איש, אין לו מושג מה עניינו לחתונה זו! בנימוס מתבקש, פנה למחותנים ואיחל 'מזל טוב', ורגע לפני שיצא -  בדיוק אז נפתרה התעלומה, באופן מדהים ויוצא דופן:

אחד המחותנים בירר את שמו, וכששמע כי זה הוא - אורו עיניו, והוא ביקש מר' יצחק לפנות הצידה - אל ירכתי האולם. ר' יצחק עומד וממתין שם רגע, ולמרבה ההפתעה - מי שביקשה לפגוש אותו והיא שהזמינה אותו לחתונה, היא הכלה בכבודה ובעצמה!
ר' יצחק עמד נדהם, והכלה ניגשה אליו, הזדהתה בשמה ושאלה האם הוא זוכר אותה. הוא משך בכתפיו כאינו יודע, ואז הכלה גילתה את הסוד: 'אני הספרנית שביקשה את המקור למילים 'ולא ניכשל' בברכת המזון!'
ר' יצחק הופתע שבעתיים. ראשית, בפתע פתאום עלתה מזכרונו העמום המעשיה ההיא, והוא תמה מה ל'ולא ניכשל' ולכלה?! ובנוסף התעצמה פליאתו, הן לפי זכרונו הכלה נראתה רחוקה מדרך היהדות, והרי הוא עומד כאן, במועד נישואיה, ומגלה כי היא נישאת כדת וכהלכה, בחתונה יהודית על טהרת הקודש! מה מתרחש כאן?!

הכלה הבחינה במבטי הפליאה, ונקבה במשפט שנחרט בזכרונו של ר' יצחק: 'בזכות ה'ולא ניכשל' שלך, אני כאן!' - אמרה, ופתחה את סגור ליבה:
'אני מבינה שאתה מתפלא... אכן, בעת ההיא, בשנות נערותי, הפניתי עורף למסורת אבות, ולא נראיתי כמי שעשויה להתחתן כדת משה וישראל. לא תאמין', הוסיפה בעיניים דומעות, 'הגעתי למצב בו התלבטתי בין חתונה אסורה בתכלית האיסור, לבין ייסורי המצפון, איך אבגוד במורשת אבות ואפגע גם בדור הבא שלי... הייתי חייבת להחליט, נקרעתי מבפנים, וכמעט שעמדתי לקבל החלטה קשה ואומללה - - -
ואז', היא פרצה בבכי נרגש, 'בדיוק באותו רגע שעמדתי לקבל החלטה, הגיע המכתב שלך, בו נכתבו המילים 'ולא ניכשל' והוקפו בלורד ארטליין אדום. ראיתי בכך רמז, הודעה עבורי, שעליי להתגבר ולא להיכשל, להחזיק מעמד בנסיון הקשה, לשמור על עצמי מכל משמר. המכתב שלך והמילים המודגשות בו - הם שנתנו לי את העוז והגבורה להילחם, להחזיק מעמד!
בעקבות כך, התחלתי לחזור צעד בצעד אל חיק משפחתי, וזכיתי לשוב אל החינוך היהודי הטוב שקיבלתי בילדותי. זכיתי לחזור בתשובה שלמה, והערב אני זוכה לבנות בית כדת משה וישראל. הזמנתי אותך לחתונה כדי שתחזה בעיניך ותתרגש, שתדע שהיה לך חלק עצום בהצלת בת ישראל, שתבין מה פעלת בברכת המזון שלך בקול ובנעימה!'

הכלה ביקשה להתיישב ולהירגע, ניכר עליה המאמץ הרגשי הכבד שעשתה, בספרה את סיפור חייה. ור' יצחק נותר לעמוד נדהם, מופתע לגלות מה רב כוחה של ברכת המזון בקול, עד היכן הדברים מגיעים, מה הם פועלים, כיצד ברכת המזון שלו הצילה בת ישראל מרדת שחת, הקימה בית בישראל על אדני התורה!
סיפור זה, אשר סיפר הגאון רבי שלום שבדרון זצ"ל ומופיע בספר 'שאל אביך ויגדך' ח"ג, ממחיש מה כוחה של ברכת המזון בקול. לעולם לא נדע מה התועלת שתצמח ממנה, לעולם לא נבין מה היא פועלת ומחוללת. ברכת המזון בקול דורשת רק טיפה מאמץ, אך לפעמים יש בה לשדד מערכות, לשנות סדרי עולם.
הבה נקבל על עצמנו לברך ברכת המזון בקול, תמיד. בבית ובחוץ, בשמחות ובאירועים, בכל מקום. ברכת המזון בקול היא זכות כבירה ונפלאה שקשה לאמוד את ערכה, ואת כוחותיה לחולל מהפכות נפלאות. הבה נאמץ לעצמנו את ברכת המזון בקול, נברך תמיד באופן שיהווה דוגמא אישית, הוכחה לצורה בה יהודי מברך ברכת המזון. כך נזכה לברך כראוי, ולהתברך משמי מעל בשפע טובה ופרנסה!