הקדמה למשנה:
רבן שמעון בן גמליאל המוזכר במשנתנו הוא בנו של רבן גמליאל דיבנה, ואביו של רבי יהודה הנשיא, (א- הלל. ב- רבי שמעון. ג- רבן גמליאל הזקן. ד- רבי שמעון בן גמליאל. ה- רבן גמליאל של יבנה. ו- רבן שמעון בן גמליאל, {הוא התנא של משנתנו}. ז- רבי יהודה הנשיא), רבן שמעון בן גמליאל עמד בראש הסנהדרין אחר מרד בר כוכבא, והיה נשיא של עם ישראל, והיה עניו ביותר, וכמו שמסופר בגמרא שרבי יהודה הנשיא (שהיה בנו של רבן שמעון בן גמליאל) היה לומד עם רבי אלעזר בנו של רבי שמעון, ורבי אלעזר היה מקשה על רבי יהודה הנשיא שאלות ורבי יהודה הנשיא לא יודע מה לענות לו, בא רבי יהודה הנשיא לאביו רבן שמעון בן גמליאל וסיפר לו את זה, ענה לו רבן שמעון בן גמליאל לבנו יש לו סיעתא דשמיא מפני שהוא גדול ממך ביחוס שהוא אריה בן אריה (שהרי הוא בנו של רבי שמעון בר יוחאי), ואילו אתה אריה בן שועל (שרבן שמעון בן גמליאל מרוב ענוותנותו קרא על עצמו שועל כלפי רבי שמעון בר יוחאי), ורואים מזה את הענווה היתרה שהיתה לרבי שמעון בן גמליאל.  

ביאור המשנה:
רבן שמעון בן גמליאל אומר - היינו שהיה רגיל לומר דבר זה, (ועיין פרק א' משנה ב').
על שלושה דברים העולם עומד - היינו שבזכות שלושת הדברים הללו הישוב בעולם של בני אדם יכול להתקיים, וזה אינו דומה למה שכתוב במשנה ב' "שמעון הצדיק... על שלושה דברים העולם עומד...", שבמשנה ב' הכוונה שבשביל שלושת הדברים הללו העולם נברא, (ועיין שם שרשמנו עוד ביאור), מה שאין כן כאן במשנה שלנו, שהכוונה כמו שכתבנו שבזכות שלושת הדברים העולם ישוב העולם, דהיינו החיי חברה מתקיימים בזכות הדברים הללו.
על הדין- לדון דין אמת כמו שצריך, ולהעמיד את הארץ במשפט צדק, שיצדיקו את הזכאי ויחייבו את החייב.
על האמת - שבני אדם ידברו אמת ולא ישקרו, ויתנהגו במשא ובמתן באמונה.
על השלום - שיהיה שלום בין הבריות ויהיו אוהבים זה את זה, ויהיה שלום בין הארצות, ועל ידי שיש את שלושת הדברים הללו חיי בני אדם מתקיימים, וחיי החברה תקינים והישוב בבני אדם מתרבה.
שנאמר "אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם" - היינו שנאמר בפסוק אמת, משפט שהכוונה זה דין, ושלום, והפסוק הזה סמוך לפסוק "כן שבתי וזממתי להיטיב את ירושלים ואת בית יהודה", היינו שה' יתברך ישיב להיטיב לעם ישראל כאשר יעשו שלוש אלו דין אמת , שלום בין האנשים, וידברו אמת אחד עם השני ולא יאמרו אחד בפה ודבר אחר בלב, אלא בין בגלוי בין בסתר יאמרו אך ורק את האמת.

מעשה שהיה:
מסופר על הגאון רבי אליהו חיים מייזל, שפעם  אחת בא לפניו יהודי תמים ושפך את ליבו אל הרב, וסיפר לו שלפני כחודש ימים בערך מצא ארנק ובו היה כסף בסך אלף רובל, למחרת אחר שמצאתי את הארנק קראתי בעיתון שהנסיך הפולני איבד ארנק ובו הרבה כסף, והכריז שמי שימצא את האבידה ויחזיר את הארנק לנסיך יקבל שכר של מאה רובל, מיד הלכתי לנסיך והחזרתי לו את הארנק. הנסיך ספר את כל הכסף שהיה בארנק, ופני הנסיך התמלאו זעם וכעס והתחיל לצעוק על היהודי אתה גנב, אתה לא מתבייש, היו בארנק אלפיים רובל ואתה מחזיר לי רק אלף רובל?, ואני לא ידעתי מה הוא רוצה שבאמת לא לקחתי כלום מן הארנק, והנסיך לא השתכנע ותבע אותי לבית המשפט של הגוים ואיני יודע איך יצא המשפט ואני פוחד מאוד, יואיל נא כבוד הרב לתת לי עצה איך אוכל לחלץ את עצמי מזה. רבי אליהו חיים עודד את אותו יהודי ושאל אותו עם יש לו עורך דין שמייצג אותו, ענה לו היהודי שיש לו עורך דין שהוא מייצג אותי, אמר לו הרב לך תקרא לעורך דין שיבוא אלי. העורך דין בא לפני הרב והרב נתן לו כמה עצות כדי שיוכל להשתמש בבית משפט, כדי שיצא היהודי זכאי. והנה כאשר הגיעו לבית משפט עמד הנסיך וטען שאבד לו ארנק ובו היו אלפיים רובל, ויהודי זה מצא את אבדתי, והחזיר לי את הארנק אולם הוא החזיר לי רק אלף רובל מתוך האלפיים רובל שהיו בתוכו.
והנה אחר שסיים הנסיך לטעון את דבריו קם פרקליטו של היהודי והתחיל להצדיק את היהודי, ואמר הרי אדם שמחזיר אבידה לבעליו אינו חשוד לקוחת ממנה, שהרי אם המוצא רוצה אינו יחזיר את האבידה ונמצא שירוויח את כל האבידה, שהרי אף אחד לא יודע שאותו מוצא מצא את האבידה, ותוך דבריו פונה הפרקליט לנסיך ואומר לו האם אדוני (הנסיך) יכול להישבע שבארנק האבוד היה אלפיים רובל?, הנסיך ענה שיכול להישבע שהיה בארנק אלפיים רובל ונשבע על כך שבארנקו היה אלפיים רובל, לאחר שנשבע הנסיך פנה הפרקליט של היהודי לשופטים ואמר, רבותי השופטים אי אפשר לפקפק בשבועתו של הנסיך, אבל השבועה הזו מעידה שהארנק שהיהודי מצא אינה שייכת לנסיך, משום שחזקה על מי שמחזיר אבידה שאדם כשר הוא, שהרי אדם רמאי או גנב אינו מחזיר כלל אבידה, ואם נמצא בארנק אלף רובל הדבר ברור כי זה אבידה אחרת ואינה שייכת לנסיך כלל, אם כן אני דורש מנסיך להחזיר את הארנק למי שמצא אותו.
השופטים הביטו בנסיך והבינו שהנסיך נשבע לשקר, הנסיך התבייש מאוד, אולם כדי שלא להאשים את הנסיך בשבועת שווא קיבלו את טענת הפרקליט, והוציאו פסק הדין שהנסיך יחזיר את הארנק שהיהודי מצא, ויביא לו גם את האלף רובל שהיו בו, וכל זה נעשה בזכות עצתו של רבי חיים אליהו מייזל.