פרשת בהר מדברת בתחילתה על מצות השמיטה. אולם יש כאן דבר פלא שהכתוב מדגיש שמצוה זו נאמרה למשה "בהר סיני" וכבר שאלו רבותינו מדוע יש כאן הדגש מיוחד שמצוה זו נאמרה למשה בסיני, והרי כל התורה נתנה למשה בהר סיני, ומה הדגש במצוה זו יותר משאר מצוות.
בספר 'באר יוסף' מבאר הגאון ר' יוסף סלנט זצ"ל כאן התורה נתנה לנו פתח הבנה, היאך הטילו עלינו חיוב כזה קשה לשמור שמיטה. והדברים יתבארו בהקדים את דברי המדרש רבה (ויקרא א) המדרש מביא את הפסוק "גבורי כח עושי דברו" שואל המדרש: במה הכתוב מדבר? א"ר יצחק בשומרי שביעית הכתוב מדבר, בנוהג שבעולם אדם עושה מצוה ליום אחד, לשבת אחת, לחודש אחד, שמא לשאר ימות השנה? וזה רואה שדהו בור (לא חרושה) כרמו נטוש, ונותן מס ושותק, יש לך גבור גדול מזה? . ובמדרש תנחומא מוסיף אדם רואה שדהו מופקרת, והאילנות מופקרים, והאנשים נכנסים ולוקחים מהפירות, והוא כובש את יצרו ולא מדבר, זוהי גבורה. עוד מוסיף המדרש לבאר את המשך הפסוק: "עושי דברו" רבי הונא בשם ר' אחא אמר בישראל שעמדו לפני הר סיני הכתוב מדבר שהקדימו עשייה לשמיעה ואמרו (שמות כד) כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע. ע"כ. המשך דברי המדרש הללו גם צריכים פירוש מה שייכות ענין זה למעמד הר סיני, שהקדימו נעשה לנשמע.
אלא מסביר הרב: המדרש מתפלא על עוצם מצוה זו, הרי היא מצוה קשה ביותר, איך אדם רואה שדהו נטושה במשך שנה שלימה, וכן כרמו מוזנח לא מעובד, ולא די בזה, אלא שהוא גם ממשיך לשלם את המס על השדה, למרות שאין לו שום ריוח, זה דבר למעלה מכוחות הטבע שיש לאדם, אם כך איך הקב"ה נתן לנו מצוה קשה למעלה מכוחותינו, הרי דבר זה צריך התגברות מאוד גדולה. על כך משיב המדרש: באמת זה מצוה קשה, אבל בשעה שעמדו ישראל במעמד הר סיני, שם הם קבלו כוחות מיוחדים יותר מכל בני האדם שמסתובבים בעולם. במתן תורה ניתן לנו כוח של מלאכים.

זה התחיל עם אמירת בני ישראל 'נעשה ונשמע' שבזה הם קבלו את התורה, והקב"ה כל כך התפעל מדיבור מיוחד זה 'נעשה ונשמע' זוהי הסיסמא שמלאכי השרת משתמשים בה. ולפיכך בעת קבלת התורה הקב"ה סילק מעם ישראל את זוהמת הנחש שנדבקה באדם וחוה, שהיא כוח הטומאה שמפריעה לאדם להתגבר על היצר הרע, כי בקבלת תורה 'פסקה זוהמתם'. ולכן יש לכל יהודי את הכח להתגבר גם על מצבים קשים כאלו, לראות את כרמו נטוש ושדהו מופקרת, ולא לדבר מילה. ובזה מובן המשך דברי המדרש שמקשר את מעמד הר סיני "עושי דברו" ל"גיבורי כוח", כי כל הכוח של הגיבורים הללו בא 'מעושי דברו'  זה היה במעמד הר סיני.
ומעתה נבין גם כן מדוע דוקא במצוה זו התורה מדגישה שהיא נאמרה בהר סיני, כדי שלא נשאל האיך הקב"ה נתן מצוה כזו קשה, ואיך נתגבר, לזה ממשיך 'בהר סיני' שהדיבור והמצוה היתה בהר סיני לאמר שישראל שעמדו לפני הר סיני ונזדככו ונתעלו בכח נפשי ורוחני מקדושת עמידת בהר סיני מול השכינה, קנו שם בנפשותם מידת הגבורה להיותם גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו, ולהקדים נעשה לנשמע לשון שמלאכי השרת משתמשים בו. להם ראוי ויאה לצוות על דבר השמיטה והם יכולים לעמוד בה לשמור ולקיים המצוה הזאת כתיקונה בכל פרטיה ודקדוקיה ככל המצווה עליהם.