"ויאמר אַ-דֹנָי אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תעבור מעל עבדך"
רש"י בפירוש שני אומר שכאן אברהם דיבר עם ה', וביקש ממנו להמתין לו עד שירוץ ויכניס את האורחים. ומכאן למדו חז"ל שגדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני שכינה. שהרי אברהם היה עסוק בביקור של ה' אצלו, וביקש מה' שימתין עד שיכניס את האורחים.
הרמב"ם אומר בהלכות יסודי התורה, שאין עידון (תענוג) גדול יותר מאשר לדבר עם האין סוף (ה' יתברך).
ואברהם רואה שלושה אורחים ואומר לה' תמתין לי בבקשה עד שאקבל את האורחים. ומזה למדו (שבת קכז.) שגדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני שכינה. ונפסק להלכה ברמב"ם (פי"ד מה' אבל ה"ב).

אם אתה ישן בלילה ובא אליך אליהו הנביא בחלום ואומר לך "דבר סתר לי אליך, במוצ"ש הקרוב בחצות לילה אני בא אליך לדבר אתך בחדרי חדרים, ואני מבקש אל תגלה לאף אחד, רק אני ואתה!" אתה מתכונן במוצ"ש כולך מרוגש, וחמש דקות לפני חצות דופקים בדלת, אתה פותח ורואה את השכן ממול! האם אתה מכניס אותו או לא. והרי יש לך פגישה עם אליהו הנביא בעוד שתי דקות וביקש ממך שהכל יהיה סודי! האם אתה מכניס את האורח או לא"? ואכן צריך להכניס את האורח!
ולא מדובר כאן באליהו הנביא, אברהם אבינו עוזב את האין סוף, ואומר לה' תמתין לי, שהכנסת אורחים גדולה יותר!

שואל הגאון מוילנא מנין לחז"ל שגדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני שכינה, אולי שקולה הכנסת אורחים כהקבלת פני שכינה אבל לא גדולה. אלא כשאדם סוגר את דלתות ההיכל ויורד, הוא יורד עם הפנים להיכל ולא מסתובב עם גבו להיכל, גם שנפרדים מאבא ואמא או מהרב לא מסובבים את הגב אלא לוקחים כמה צעדים לאחור ואחר כך מסתובבים (משנה יומא נב: וברש"י ד"ה דרך כניסתו). כשאברהם ראה את האורחים והזמין אותם פניו היו לכיוון האורחים והפנה גבו לשכינה, זה הראיה שגדולה הכנסת אורחים יותר מהקבלת פני שכינה! לכן כתוב "וירא וירץ לקראתם", אומר הקב"ה אין לי בעיה לקבל את הגב שלך רק שתהיה ביניכם תמיד אהבה ואחוה שלום ורעות, אם ביניכם הכל בסדר אני לא צריך כלום".

"יוקח נא מעט מים ורחצו רגליכם וכו' ואקחה פת לחם וסעדו לבכם" וכו' אברהם אבינו מדבר מעט אבל עושה הרבה, "ויקח בן בקר רך וטוב" שחט להם ג' פרים להאכילם לשונות בחרדל! והכל במהירות ובזריזות! "ויתן אל הנער וימהר לעשות אותו", הנער זה ישמעאל ועשה כן לחנכו במצוות (רש"י), ורואים עד היום שאצל הישמעאלים מהדרים בהכנסת אורחים, כל זה מהחינוך של אברהם אבינו שהטביע זאת בישמעאל.
"ויקח חמאה וחלב ובן הבקר אשר עשה ויתן לפניהם והוא עומד עליהם תחת העץ ויאכלו", אברהם עומד כמו מלצר! "ויאמרו אליו איה שרה אשתך, ויאמר הנה באהל" אם באים אליך אורחים זרים, זה לא צנוע שהאשה תמלצר אותם, שרה הכינה את הבישולים והעוגות, ואברהם ניגש להוציא ולהגיש לאורחים.

@02אלקים בממתינה

@03"ויאמר אַ-דֹנָי אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תעבור מעל עבדך".

רש"י בפירוש שני אומר שכאן אברהם דיבר עם ה', וביקש ממנו להמתין לו עד שירוץ ויכניס את האורחים. ומכאן למדו חז"ל שגדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני שכינה. שהרי אברהם היה עסוק בביקור של ה' אצלו, וביקש מה' שימתין עד שיכניס את האורחים.

הרמב"ם אומר בהלכות יסודי התורה, שאין עידון (תענוג) גדול יותר מאשר לדבר עם האין סוף (ה' יתברך).

ואברהם רואה שלושה אורחים ואומר לה' תמתין לי בבקשה עד שאקבל את האורחים. ומזה למדו (שבת קכז.) שגדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני שכינה. ונפסק להלכה ברמב"ם (פי"ד מה' אבל ה"ב).

אם אתה ישן בלילה ובא אליך אליהו הנביא בחלום ואומר לך "דבר סתר לי אליך, במוצ"ש הקרוב בחצות לילה אני בא אליך לדבר אתך בחדרי חדרים, ואני מבקש אל תגלה לאף אחד, רק אני ואתה!" אתה מתכונן במוצ"ש כולך מרוגש, וחמש דקות לפני חצות דופקים בדלת, אתה פותח ורואה את השכן ממול! האם אתה מכניס אותו או לא. והרי יש לך פגישה עם אליהו הנביא בעוד שתי דקות וביקש ממך שהכל יהיה סודי! האם אתה מכניס את האורח או לא"? ואכן צריך להכניס את האורח!

ולא מדובר כאן באליהו הנביא, אברהם אבינו עוזב את האין סוף, ואומר לה' תמתין לי, שהכנסת אורחים גדולה יותר!

@01אם אתם בסדר – הכל בסדר.

שואל הגאון מוילנא מנין לחז"ל שגדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני שכינה, אולי שקולה הכנסת אורחים כהקבלת פני שכינה אבל לא גדולה. אלא כשאדם סוגר את דלתות ההיכל ויורד, הוא יורד עם הפנים להיכל ולא מסתובב עם גבו להיכל, גם שנפרדים מאבא ואמא או מהרב לא מסובבים את הגב אלא לוקחים כמה צעדים לאחור ואחר כך מסתובבים (משנה יומא נב: וברש"י ד"ה דרך כניסתו). כשאברהם ראה את האורחים והזמין אותם פניו היו לכיוון האורחים והפנה גבו לשכינה, זה הראיה שגדולה הכנסת אורחים יותר מהקבלת פני שכינה! לכן כתוב "וירא וירץ לקראתם", אומר הקב"ה אין לי בעיה לקבל את הגב שלך רק שתהיה ביניכם תמיד אהבה ואחוה שלום ורעות, אם ביניכם הכל בסדר אני לא צריך כלום".