לא רק סוס שתל בנו בוראנו, אלא 'גן חיות שלם'! מגלה לנו הזוהר הקדוש בנוגע לבריאת האדם ולכוחות הטמונים בו. את הפסוק ''ויאמר אלקים נעשה אדם בצלמנו כדמותנו'', מפרש הזוהר הקדוש, שהקב''ה אמר לכל הבריאה, הבה נעשה דבר שתהיה בו שותפות לכולנו. התחברו כולם יחד, וכל אחד ואחד יתרום מחלקו, וגם אני אשתתף עמכם לתת לו חלק משלי.

כך נברא האדם כשהוא 'עולם קטן' הכולל את תכונותיהם של כל הנבראים, העליונים והתחתונים. כל היסודות שבעולם מצויים בו: יסוד האש (התלהבות, וכו'), יסוד הרוח (אהבה לדברים בטלים), יסוד המים (משיכה לתאוות) ויסוד העפר (עצלות, וכו'). יש בו גם אכזריות של עורב ועזות של נמר, גבורה של ארי וערמומיות של נחש, גאווה של סוס ושפלות של חמור, וכן הלאה. כל הכוחות החייתיים שבכל הבהמה, חיית השדה ועוף השמים, הכל נמצא בקרבו.
והואיל וכך, הרי האדם הוא 'חיה מסוכנת', בעל חיים שבו כוח הרס אדיר!

מדוע עשה זאת האלוקים? מדוע ברא באדם כוחות חייתיים שכאלה? מפני שאת כל הכוחות כולם אפשר לנצל גם לטובה. בעזרתם האדם יכול להרקיע שחקים, לעקור הרים ולטחנם זה בזה. אמנם נכון שבכוחות אלו הוא יכול גם לרדת לתהומות, לקלקל ולהרוס, אך הכל עניין של בחירה, ועל האדם להשכיל לדעת איך לאזן את הכוחות והדחפים שבקרבו, מתי להשתמש בכל אחת מתכונותיו אלו, ולאיזה צורך, כמאמר החכם מכל אדם: ''לכל זמן ועת לכל חפץ''.
בעזרת ביאור זה נוכל להבין את עומק דברי יהודה בן תימא ''הוי עז כנמר וקל כנשר ורץ כצבי וגיבור כארי לעשות רצון אביך שבשמים'': לכאורה, הייתכן לדרוש מהאדם שיהיה מה שהוא אינו? איך הוא יכול להיות, למשל, עז כנמר, אם הוא אינו נמר?! אלא שמטבע בריאתו מצויים בו כל הכוחות כולם, והחובה המוטלת עליו היא להשתמש בכוחות אלו לעבודת הבורא ברוך הוא.

מסיבה זו יכלו חכמינו ז''ל להמליץ לנו גם: ''לעולם ישים עצמו אדם לדברי תורה כשור לעול וכחמור למשאוי'', שהרי תכונות לו טמונות בקרב כולנו, ועלינו רק להתחבר אליהן ולהשתמש בהן באופן המתאים כדי לזכות בקניין התורה.
בעזרת דברים בהירים אלו מתיישבת גם תמיהה גדולה העשויה להתעורר בלב למקרא ברכותיהם של שבטי יה: היאך לא נעלבו השבטים הקדושים מדברי יעקב אביהם, שהעניק להם תארים של בעלי חיים?! אלא, כפי שהסברנו, תכונותיהם של בעלי החיים מצויות בנו מטבענו, ותפקידנו בחיים לנצל אותן לעבודתו יתברך שמו, כשם שניצלוהו שבטי יה, ואף נתברכו על כך.

מכל האמור עד כה נוכל להבין שתפקידנו לחנך את עצמנו ואת הילדים להיות 'עגלונים' טובים, השולטים ביד רמה ב'סוסים' וב'בהמות' שבקרבנו. לעמוד על המשמר ולהיזהר שלא לאפשר ליצרים למשוך אותנו אל תהום החומר.
יש עוד רעיון נוסף עמוק ומשמעותי הרבה יותר:   

עלינו להבין, שכל אחד ואחד מאתנו נברא עם מינון שונה של תכונות בהמיות ודחפים חייתיים, לא כדי שנמגר את הכוחות הללו ונעלימם, אלא כדי שנשתמש בהם לתועלתנו האישית, שכן הכוחות האלה נועדו לעזור לנו למלא את רצון הבורא , והם שבכוחם לסייע לנו למלא את תפקידנו המיוחד בעולם, כי לשם כך הם נוצרו בנו! כשם שיששכר ניצל את תכונת 'חמור גרם' לעולה של תורה, כך נוכל גם אנו לנצל את הכוחות המיוחדים שנטע בקרבנו בוראנו, כדי לעשות רצונו יתברך שמו ולעבדו בלבב שלם.

אי לכך עלינו להבין את ה'חיה' שבקרבנו, לקבל את כוחותינו ודחפינו המיוחדים, להשלים עמם וללמוד להנהיגם, כדי שנוכל להשתמש באינסטינקטים שבנו ובתכונות האופייניות לנו ולנצלם לטובה, להליכה בדרך המתאימה לנו והמיועדת לנו מבריאתנו.