מצוות שבת קודש:
א. שבת קודש הוא האות הגדול והברית שנתן הקב''ה לישראל, למען ידעו כי ששת ימים עשה ה' כל מה שברא בשמים ובארץ, ושבת ביום השביעי, והוא יסוד האמונה לידע שהעולם הוא מחודש, וכיוון שברא הכל הוא אדון הכל ואנחנו עבדיו, ומחוייבים לעשות רצונו ולעובדו בכל גופינו ונשמתינו וממוננו כי הכל שלו.

ב. קדושת שבת למעלה מכל הקדושות וברכתה למעלה מכל הברכות, ולכן נתקדשה ונתברכה מראשית הבריאה, וכמו שכתוב: "ויברך אלוקים את יום השביעי ויקדש אותו", והיא מקור הברכה לכל ימות החול, ולכן נצטוו ישראל על השבת בשבע פרשיות שבתורה: בשלח, יתרו, משפטים, כי תשא, ויקהל, אמור, ואתחנן, להורות שכל שבעת ימי השבוע בשבת תלויים, ולכן אנו מזכירים בכל יום את השבת שאומרים בשיר של יום: ראשון בשבת, שני בשבת, וכן בכולם.

ג. השבת היא עיקר האמונה בקב''ה  שברא עולמו בששת ימים וביום השביעי שבת וינפש, וכל שאינו שומר שבת אין לו אמונה, ולכן דימו חכמינו ז''ל בכל הש''ס מחלל שבת לעובד כוכבים, וכל המחלל את השבת ככופר בכול התורה כולה. והנביאים כשהוכיחו את ישראל על הפרת התורה, הוכיחו בייחוד על חילול שבתות בפני עצמן, וכמו שאמר ישעיה: "אשרי אנוש יעשה זאת ובן אדם יחזיק בה, שומר שבת מחללו ושומר ידו מעשות כל רע" (פרק נו, ב) כלומר שזכות שמירת שבת תגרום לו שלא יעשה כל רע.

הכנת צורכי שבת:
ד. ישכים בבוקר ביום שישי להכין צרכי שבת, ואפילו יש לו כמה עבדים ישתדל להכין בעצמו איזה דבר לצרכי שבת, ולא יאמר לא אפגום כבודי, כי זה הוא כבודו שמכבד את השבת. ובזיעה שאדם מזיע בצרכי שבת, בה מוחק הקב''ה את כל העוונות כמו הדמעות שמוחקות את העוונות, ולכן צריך לטרוח הרבה לכבוד שבת.

ה. טוב שיאמר על כל דבר שקונה: "לכבוד שבת", ועל ידי הדיבור יחול קדושת שבת על אותו דבר. וכשהולך ביום שישי לקנות צרכי שבת, טוב שיאמר הריני הולך לקנות לכבוד שבת, כדי לקיים מצוות "והיה ביום השישי והכינו את אשר יביאו", לתקן שורש מצוה זו במקום עליון, ויהי נועם וכו', ואם קונה ביום חמישי יאמר רק הריני הולך לקנות לכבוד שבת, לתקן שורש מצוה זו במקום עליון, ויהי נועם וכו'.

ו. לפי דעת האר''י הקדוש ז''ל, כל צרכי  שבת יקנה ביום שישי, כדי שתחול עליהם קדושת שבת. אבל אם משער בדעתו שלא יהיה לו פנאי לתקנם, כגון שהיום קצר ויש דברים שצריכים תיקון מרובה- יקנה ביום חמישי.

ז. לא יפחות משני תבשילים לכבוד שבת, ואם רגיל בימי החול בשני תבשילים, יוסיף בשבת ויאכל שלשה תבשילים, וטוב להקפיד ולאכול דגים בכל אחת משלוש הסעודות של שבת. אבל אם אינם מתאימים לו לפי טבעו ומזגו או שאינו אוהב דגים- לא יאכלם, כי השבת לעונג ניתנה ולא לצער.

ח. מצוה לטעום מכל התבשילים בערב שבת דבר מועט כדי לתקנם יפה כהוגן. וגם בערב שבת חזון אחר חצות- מותר לטעום את התבשיל אף על פי שיש בו בשר ושומן, הואיל ויש מצוה בטעימת התבשיל לכבוד שבת, והמחמיר תבוא עליו ברכה.

רחיצה וטבילה:
ט. מצוה על האדם לרחוץ כל גופו במים חמים בערב שבת. ואם אינו יכול לרחוץ את כל גופו, ירחץ לפחות את פניו ידיו ורגליו במים חמים. ומצוה לחוף את הראש. ומצוה על פי הסוד לטבול במקוה בערב שבת.

י. מאד יש ליזהר שלא יבוא על ידי מצות הרחיצה לחשש חילול שבת. ובעוונותינו הרבים הרבה נכשלים בזה בימי החורף כשהימים קצרים שיושבים במרחץ עד שחשיכה, ואף אם גמר את עצם הרחיצה בהיתר, גם עלול לבוא לידי איסור שלפעמים סורק את ראשו בסוף והיא מלאכה מהתורה בשבת. וכן מצוי שלאחר שמסיים את כל הפעולות סוחט את הספוג מהמים שנבלעו בו. ולכן ראוי לכל מי שנגע יראת השם בלבו למנוע את העם מזה וזכות הרבים תהיה תלויה בו.

יא. מצות רחיצה בערב שבת חלה גם על הנשים. ובימי החורף שהימים קצרים ואין להן פנאי יקיימו מצות הרחיצה בפנים ובידים.