1. כאשר מניח תפילין צריך לכוון שה' יתברך ציוונו להניח ארבע פרשיות של תפילין, והן: "קדש לי", "והיה כי יביאך", "שמע ישראל", "והיה אם שמוע", שיש בארבעת פרשיות אלו יחוד שמו ויציאת מצרים, ומניחים תפילין על הזרוע כנגד הלב, ועל הראש כנגד המוח, כדי שנזכור ניסים ונפלאות שעשה ה' יתברך עמנו, שהם מורים על יחודו, ואשר לו הכח והממשלה בעליונים ובתחתונים לעשות בהם כרצונו, וישעבד לה' יתברך את הנשמה שנמצאת במוח, ואת הלב ששם עיקר התאוות והרהורים, ובכך יזכור את ה' יתברך וימעט הנאותיו.
ולכן טוב שיאמר את הלשם יחוד קודם הנחת תפילין, והטעם שבמצוות תפילין יש כוונות כאלו, משום שנאמר "והיה לך לאות על ידך ולזכרון בין עיניך, למען תהיה תורת ה' בפיך , כיכ ביד חזקה הוציאך ה' ממצרים", ובפסוק זה רואים שמצות תפילין עיקרה לזכור, ולכן צריך לכוון בכוונות אלו שמניח תפילין, ומכל מקום אם לא כיוון בכל הכוונות הללו, אלא רק הניח תפילין לשם קיום המצוה, יצא ידי חובה.

2. יש נוהגים לקרוא עם התפילין שני פרשיות "קדש לי", "והיה כי יביאך", והטעם משום שנזכר באותם פרשיות הנחת תפילין, ובתפילין שאנו מניחים יש בתוכם ארבע פרשיות "קדש לי", "והיה כי יביאך", "שמע ישראל", "והיה אם שמוע", לכך נוהגים לקרוא את שני הפרשיות הנוספות "קדש לי" "והיה כי יביאך" (ופרשיות "שמע" "והיה אם שמוע" אנו כבר אומרים בתפילה כאשר קוראים קריאת שמע) כדי שיקרא עם התפילין כל ארבעת הפרשיות שהוא מניח אותם.
ויאמר פרשיות "קדש לי" "והיה כי יביאך" קודם התפילה, מפני שאותם פרשיות אלו קודמות בתורה לפרשיות "שמע" "והיה אם שמוע", אולם אם לא אמר פרשיות "קדש לי" "והיה כי יביאך" קודם התפילה יאמר אותם לאחר התפילה.

3. צריך להניח תפילין של יד ורק אחר כך להניח תפילין של ראש, והטעם מפני שכתוב בתורה "וקשרתם לאות על ידך והיו לטוטפות בין עיניך", רואים שהתורה הקדימה וכתבה להניח קודם תפילין של יד, ועוד טעם ממה שכתוב "והיו לטוטפות בין עיניך" שכל זמן שהתפילין בין עיניך יהיו שנים, והיינו שכאשר יסיים להניח תפילין כבר יהיו עליו שני התפילין של היד ושל הראש.

4. צריך להוציא קודם את התפילין של יד מן הכיס, כדי שיניח אותם תחילה, ואם הוציא מן הכיס את התפילין של ראש קודם שהוציא את התפילין של יד, הדין הוא שצריך להעביר את התפילין של ראש, ויניח תפילין של יד תחילה ורק אחר כך יניח תפילין של ראש, ואף על פי שיש לנו כלל "שאין מעבירין על המצות" היינו שאם מצוה באה לידך צריך לקיימה בראשונה, מכל מקום לענין הנחת תפילין התורה הקדימה שיניח תפילין שליד תחילה, לכן מוטב שיעבור על הכלל של "אין מעבירין על המצות" מאשר יעבור על הסדר של התורה.

5. אם הקדים והניח תפילין של ראש קודם שהניח תפילין של יד, כגון שלא היה לפניו תפילין של יד אלא רק תפילין של ראש או שטעה והניח תפילין של ראש תחילה, יניח תפילין של יד אפילו שהתפילין של ראש על ראשו, ואינו צריך להוריד את התפילין של ראש ורק אז לחזור ולהניח מחדש כסדר.

6. ברכת "לְהָנִיחַ תפילין" צריך לומר את האות הא בקמץ ואת האות נון רפויה, כלשון הכתוב "להניח ברכה אל ביתך" (יחזקאל פרק מד' פסוק ל'), והיינו לשון הנחה, ולא יאמר "לְהַנִיחַ" היינו האות הא בפתח והאות נון דגושה משום שזה לשון עזיבה.
וכן שיאמר תפילין, יאמר עם דגש באות למ"ד, וכאשר מברך "על מִצְוַת תפילין" יאמר "מצות" בלשון יחיד ולא מִצְות בלשון רבים.

7. כלל בידינו שכל המצות צריך לברך עליהם ורק אחר כך לעשות את מעשה המצוה, ולכן צריך לברך כמה שיותר סמוך לעשיית המצוה, ובתפילין יניח את התפילין על ידו במקומן (ונבאר בעזרת ה' במאמרים הבאים היכן מניחים בדיוק), וקודם שיהדק את הרצועה יברך על התפילין, ובדיעבד אם בירך קודם אינו חוזר לברך שוב, ואם הידק כבר את התפילין על ידו יברך לאחר מכן, ואפילו אם כבר כמה את הכריכות על ידו ונזכר קודם שבא להניח את התפילין של ראש, יברך "להניח תפילין", וכן אפילו אם כבר הניח תפילין של ראש יכול לברך "להניח תפילין" כל זמן שהתפילין מונחות עליו, וימשמש בתפילין של יד קודם שיברך, וכן כאשר בא לברך על תפילין של ראש (לפי האשכנזים שמברכים תמיד על תפילין של ראש, ולפי הספרדים אם דיבר בין תפילין של יד לתפילין של ראש) יברך כאשר התפילין של ראש מונחות על הראש קודם שהידק אותם על ראשו, וצריך להיזהר שיהיה ראשו מכוסה בשעה שמברך על תפילין של ראש, ולא יברך בגילוי ראש.   

8. מנהג הספרדים ועדות המזרח להניח תפילין של יד בישיבה, ואחר שסיים להניח תפילין של יד עם הכריכות על היד, עומד ומניח תפילין של ראש, וכן דעת רבותינו המקובלים, אולם מנהג האשכנזים לברך ולהניח תפילין של יד ושל ראש כשהוא עומד, ואף למנהג הספרדים אחר שמניח תפילין של ראש וכורך שלוש כריכות על האצבע יעשה זאת מעומד.