1. מצוות עשה להפריש תרומה (והיא הנקראת חלה) מהעיסה שנאמר: "ראשית עריסותיכם חלה תרימו תרומה". ובזמנינו מצוות חלה נוהגת רק מדברי חכמים בארץ ישראל, כיון שאין כל ישראל נמצאים בארץ ישראל.

2. בזמנינו שהחלה אסורה באכילה לכהנים מפני הטומאה, לא נותנים אותה לכהנים אלא שורפים אותה. ומפרישים רק כל שהוא מבללי כל שיעור. וכל זה לספרדים, אבל האשכנזים בזמנינו מפרישים שיעור כזית מן העיסה.

3. החלה שמפרישים אותה צריך לשרוף אותה, ואסור לזרקה לאשפה ולזלזל בקדושת חלה. ורק לאחר השרפה מותר לזרקה לאשפה, כיון שכבר נעשתה מצוותה, ואין בזה משום זלזול. ואם אין אפשרות לשרפה תכרוך את החלה בנייר ותכניסה לפח הזבל.

4. אין עיסה חייבת בחלה, אלא אם כן נילושה מקמח של אחד מחמשת מיני דגן ואלו הן: חיטה, שעורה, כוסמת, שבולת שועל ושיפון.

5. שיעור הקמח שמתחייב בהפרשת חלה בברכה: 1666.5 גרם. וממידת חסידות טוב להפריש חלה בלא ברכה משיעור 1615 גרם ושליש.

6. לפני שתפריש חלה תברך "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר קדשנו וצונו להריש חלה תרומה" ולאחר הברכה תפריש ותאמר "הרי זו חלה".

7. טוב להמתין מלהפריש חלה עד לאחר גמר הלישה, כשתיעשה העיסה גוף אחד. ואם לא הפרישה מן העיסה ואפתה מפרישה מן הפת לאחר האפיה.

8. אין חיוב הפרשת חלה אלא מעיסה העומדת לאפיה. אבל עיסה שעומדת לבישול או לטיגון, מפרישה ממנה ללא ברכה. ורק אם רוצה לאפות ממנה קצת, מפרישה ממנה חלה בברכה.

9. הלשה עיסה לעוגה, חייבת גם כן להפריש חלה בברכה, כשיש שיעור של הפרשת חלה, ובלבד שאופים אותה, אבל אם מטגנים את העיסה בדבש, פטורה מן החלה. ומכל מקום טוב להפריש בלי ברכה. ועוגה שעיסתה נילושה במי פירות בלבד או בביצים ושמן וחלב מבלי תערובת של מים כלל, תפריש חלה בלי ברכה.

10. מצוות הפרשת חלה שייכת לאשה בעלת הבית, ומכל מקום אם האשה איננה בבית, ויש חשש שעד שתגיע לבית העיסה תתקלקל, יכולה גם המשרתת או אדם אחד להפריש חלה.

11. יש נשים שנוהגות לתת פרוטות לצדקה לפני הפרשת חלה ולפני הדלקת נר שבת ולפני טבילת מצווה, וסימנה חנ"ה שהיא: חלה, נידה, הדלקת הנר.

12. אשה שהדליקה נרות בערב שבת וקיבלה עליה שבת ונזכרה ששכחה להפריש חלה או לעשר את הפירות והירקות, רשאית להפריש חלה ולעשר את הפירות והירקות, אפילו אם היא רגילה לקבל עליה שבת בהדלקת הנרות.