כתוב בתורה (ויקרא פרק כג' פסוקים טו-טז) "וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עומר התנופה שבע שבתות תמימות תהיינה עד ממחרת השבת השביעית תספרו חמישים יום" וכן נאמר עוד בספר דברים (פרק טז' פסוק ט') "שבעה שבועות תספר לך מהחל חרמש בקמה תחל לספור שבעה שבועות" והגמרא במנחות למדה שמה שנאמר בתורה "ממחרת השבת" פירושו זה ממחרת יום טוב הראשון של פסח שזה נקרא יום שבתון הלכך מן התורה יש מצות עשה לספור שבעה שבועות ספירת העומר.
בספר החינוך( מצוה רעג') כתב טעם המצוה כיון שכל עיקרן של ישראל זה לשמור את התורה וללמוד אותה שכן בזכות התורה נבראו שמים וארץ כמו שהגמרא בנדרים (דף לב' עמוד ב') וכן זה הסיבה והעיקר שנגאלו בני ישראל ממצרים לשמור את התורה וללמוד אותה לכן נצטוו ישראל למנות את הימים ממחרת יום טוב ראשון של פסח עד נתינת התורה משום להראות בנפשנו את החפץ הגדול אל היום הנכסף והנכבד ללבנו כמו שעבד שואף אל המנוחה לעת ערב כדי שיוכל לנוח מעבודתו כמו כן אנו סופרים מתי יבוא יום קבלת התורה שהספירה מראה שכל ישעו וכל חפצו של האדם להגיע לזמן הזה (עד כאן לשון ספר חינוך).
והנה נחלקו רבותינו הראשונים נחלקו בזמן הזה שאין לנו בית מקדש ולכן אין אנו יכולים להקריב קרבן העומר האם ספירת העומר היא מדאורייתא או מדרבנן.
דעת הרמב"ם והרי"ף שמצות ספירת העומר היום היא מדאורייתא אולם דעת רבינו ישעיה וכן דעת הרז"ה (רבינו זרחיה הלוי) והרשב"א(רבי שלמה בן אדרת) וכן עוד ראשונים כתבו שהיום מצות ספירת העומר היא מדרבנן וכן נראה דעת מרן השולחן ערוך(כמו שכתב בבית יוסף).
ולכן פסק הרב עובדיה יוסף בספרו חזון עובדיה "יום טוב" (עמוד ריד') שכאשר אדם אומר את הלשם יחוד לפני ספירת העומר ראוי שישמיט את המילים "הריני בא לקיים מצות עשה" כיון שספירת העומר היום היא מדרבנן.
וכן למדו חז"ל במסכת מנחות(דף סה' עמוד ב') ממה שנאמר "וספרתם לכם" בלשון רבים שכל אחד חייב לספור לעצמו ולא שאחר יספור ויוציא אותו ידי חובה.

לסיכום:
1.מצות ספירת העומר היום היא מדרבנן ולכן שקורא את הלשם יחוד שלפני הברכה ראוי שישמיט את המילים "הריני בא לקיים מצוות עשה".
2.לכתחילה אדם צריך בעצמו לספור ספירת העומר ומכל מקום אם שמע מאדם אחר והתכוון לצאת ידי חובה וגם המברך התכוון להוציאו יצא ידי חובה.