אומרים חז"ל על הפסוק, "אל תיראי תולעת יעקב", מה תולעת זו אין כוחה אלא בפיה, כך ישראל אין כוחם אלא בפיהם. עם ישראל הכוח שלהם זה בפה, "מה טוב אוהליך יעקב משכנותיך ישראל", אמר לו בלעם לבלק , שקול תורה, קול תפילה מהדהד בבתי כנסיות ובבתי מדרשות אין אומה ולשון יכולה עליהם. ואמרו חז"ל צום קול וממון מעבירין את רוע הגזרה. אם היינו יודעים את הערך שלנו, שורש הנשמה שלנו איפה הוא מגיע בעולמות העליונים, כוח התפילה שלנו איפה היא פועלת בשמיים, כמה הקב"ה רוצה את התפילות שלנו, היינו כל הזמן מתפללים, על כל דבר קטן מתפללים, על כל דבר קטן מבקשים. תשמעו סיפור: דניאל הנביא, דריווש מלך בבל מינה את דניאל מרוב חוכמתו ובינתו מעל כל השרים והסגנים, אהב אותו אהבת נפש. עכשיו כל השרים והסגנים וודאי כמו תמיד מקנאים ויוצא להם העיניים, יהודי מעלינו, חיפשו כל מיני עלילות איך להפיל את דניאל והמלך אוהב אותו והוא יודע שמחפשים אותו ושום עלילה לא עוזרת להם, עד שפעם אחת אמרו כל השרים והסגנים, אנחנו לא נוכל על דניאל הנביא בכל נושא בעולם אבל בעניין האמונה שלו בדתו ובאלוקיו אנחנו נצליח. מה עשו? באו למלך דריווש, הוא לא גדל בבבל אלא גדל במדינה אחרת ובא לבבל ואז הוא הצליח ונעשה למלך. אמרו לו, אדוני המלך הרי אתה לא בן המדינה הזאת, אתה באת ממדינה אחרת כדי לחזק מלכותך אצל האנשים שידעו להעריך אותך תגזור גזרה, מה הגזרה? שלושים יום כל תושבי המדינה בלי יוצא מן הכלל אף אחד לא יבקש בקשה מאף אחד בעולם, לא מחבר ולא מאלוקיו, חוץ ממך, ככה ידעו להעריך אותך. מה הם תכננו? דניאל הנביא לא יתפלל? וודאי שכן, יתפלל ואז כבר יהיה מה יהיה וככה אמרו למלך, תכתוב חוק ולא יעבור, מי שיעבור על דעתך אחר דתו ייזרק לגוב האריות. וכתב שנכתב בשם המלך, נכתב בטבעת המלך אין להשיב והמלך שמע את זה, נו בסדר מצא חן בעיניו, בסדר טוב מאוד, פה הוא לא קלט שכל זה כאן הם רוצים להפיל את דניאל הנביא. הוציאו חוק והכריזו בכל המדינות, כל המקומות, אין, שלושים יום אין בקשות, אין תפילות, רק המלך.

ודניאל הנביא היה לו בית בקומה למעלה, חלונות לכל הכיוונים ובפרט לכיוון ירושלים ובית המקדש, חלונות פתוחים ושם שלוש פעמים ביום הוא עולה מתפלל לכיוון ירושלים. הוא שמע את הגזרה אבל דניאל לא פחד משום דבר בעולם, אני מתפלל והמשיך להתפלל שלוש פעמים ביום כדי להודות לקב"ה על מה שהוא קיבל ולבקש על המשך הדרך. והם שמו עליו מארבים וראו את דניאל שלוש פעמים היה מתפלל והם היו בטוחים שככה זה יהיה, לא היה להם ספק, באו למלך ואמרו, אדוני המלך נכון הוצאת גזרה שלושים יום כך וכך ומי שלא ישמע ייזרק לגוב האריות? אמר וודאי, כן כך אמרתי. אמרו לו, דניאל הוא לא רואה את החוקים שלך, עקבנו אחריו ושלוש פעמים ביום מתפלל, עכשיו אתה חייב לקיים את הגזרה שגזרת ואז המלך הבין, אז הוא הבין מה הם חתרו, הם כל המחשבה שלהם זה איך להפיל את דניאל. יום שלם ניסה לדחות אותם מכל מיני טענות ולא עזר לו, מה שהוא אומר הם עונים לו, אנשים ישמעו אתה בעצמך מוציא חוקים ולא מקיים, יזלזלו בך ולא היה לו ברירה. בסוף היום הביאו את דניאל וזרקו אותו לגוב האריות והמלך שם אבן גדולה על פי הבור ועשה אותם לחותם של המלך, למה כי המלך פחד כי ידע מי זה דניאל הנביא, ידע חנניה מישאל ועזריה זרקו אותם לכבשן האש ולא נשרפו, ציפה שיהיה לו נס, ידע מי זה דניאל וכמה ירא שמיים גדול הוא היה אבל עדיין פחד אם לא ייהרג למטה על ידי האריות, שלא יהרגו אותו מלמעלה השרים עם אבנים. שם אבן על פי הבור וחתם עם חותם המלך כך שבטוח אף אחד לא יפתח אותה והמלך הלך הביתה ואמר, אל תגיש לי אוכל, הוא לא יכול לאכול ולא לשתות, היה עצוב, כאב לו על דניאל הנביא, אהב אותו, ידע כמה הוא אמיתי.

רבותיי כל הלילה המלך לא יכל לישון, הוא לא אכל ולא שתה וכל הלילה מתגלגל במיטה, לא יכול לישון ורק הגיע עלות השחר קפץ מהמיטה ורץ אל הבור וצעק, דניאל דניאל, אתה שאתה עובד אלוקים חיים האם הוא הציל אותך מהאריות ואז הוא שומע את דניאל אומר לו, ברוך ה' יתעלה ויתרומם שמו ששלח לי את המלאך וסתם את פי האריות ואתה רואה ברוך ה' שאני חי וקיים. המלך שמח, איזה שמחה גדולה וקרא לכל השרים, מהר תעלו את דניאל הנביא, הוציאו את הנביא דניאל החוצה. והשרים הקרובים אליו אמרו אולי האריות לא היו רעבים. נתן המלך הוראה, כל אלה שינסו לזרוק את דניאל לגוב האריות תביא אותם עם בני משפחותיהם ביחד, הביאו אותם וזרקו אותם לתוך הבור, עוד באוויר האריות קפצו עליהם ואכלו אותם. אמר המלך דרוויש, פרסם בכל המדינות, אין כמו אלוקי ישראל, אלוקים חיים, תראו את דניאל הנביא שמסר עצמו על התפילה, הרי הוא יכל שלושים יום לא להתפלל אבל מסר את החיים שלו בשביל תפילה, הוא ידע שהוא מסכן את החיים שלו והוא התפלל ותראו הקב"ה סתם את פי האריות והוציא אותו. תראו מה זה כוחה של תפילה.