'כבר יותר מיובל שנים אני אלמנה' - סיפרה זקנתי, הרבנית בטלמן ע"ה, בשלהי ימיה. 'עשרות שנים שאני חיה לבד, מאז נפטר עליי בצעירותו בעלי, הרה"ג ר' דוד בטלמן זצ"ל. את כל השנים הללו, עם גידול הילדים לבד, הקשיים הכלכליים, הלילות טרוטי השינה בבדידות, הכאב על היותי אלמנה - את כל זה אני שורדת בזכות סיפור אחד!' - העידה, וסיפרה:
כשהיו זוג צעיר, התפרנסו בקושי רב. בעלה - זקני, רבי דוד, היה מלמד, הפרנסה הספיקה בדוחק למשפחה הברוכה, ובקושי רב היה להם לחם לפי הטף. באחד מערבי החגים קרא לה רבי דוד ואמר באנחה: 'אני מתנצל בפנייך רעייתי היקרה, ומבקש את סליחתך... לא נעים לי ממך, אולי הייתי צריך להתאמץ יותר בשבילך... אבל אני מתנצל מעומק לבי...'
'על מה?' - נחרדה האשה. היא לא זוכרת שבעלה פגע בה ולו במשהו, על מה הוא כה מתנצל?! - תמהה בקול. ורבי דוד השיב מיד: 'כתוב בהלכה שיש לקנות לאשה תכשיט חדש לרגל חג המתקרב, והאמת - שלאשה כמוך מגיע הרבה יותר... אך מה אעשה והפרוטה אינה מצויה בכיסי, אין לי כסף לקנות ולו דמוי תכשיט... איכפת לי כל כך שאינני זוכה לשמחך, שאינני יכול לתת לך מתנה, ואני מתנצל על כך!' - אמר רבי דוד בפנים חפויות...
'עשרות שנים עברו מאז', העידה לימים, 'ועדיין דבריו החמים והאיכפתיים נוסכים בי עידוד. חשתי כי הוא לא יכול לתת לי מתנה, אך מילותיו החמות והאיכפתיות הכנה לשמחני בחג - היו שוות יותר מכל, ובמבט לאחור - הייתי מעדיפה את המילים הללו על כל מתנה, יקרת ערך ככל שתהיה! זו היתה המתנה הטובה בעולם, ששנים שחלפו אחריה - לא הקהו את טעמה המתוק והנעים...'
כשמדברים על מילה טובה, חשוב כל כך לזכור שזה בוודאי חשוב ביחס לכל אדם, אך כדאי וחשוב בהרבה בתוך הבית פנימה. בין קרובי המשפחה, בין בני הזוג, בין אב לבנו ובין בת לאמה. מצוי בהחלט שקונים מתנה ואפילו יקרה, אך המילה הטובה הנלווית חשובה בהרבה, כי מילה טובה היא המחיה נפשות והמחוללת נפלאות. כמה חשוב לתת אותה בחיוך רחב, בפרגון הדדי, בתשומת לב ובאיכפתיות כנה. ההצלחה - מובטחת!

אחד הדברים בהם מצטיין עם ישראל, הוא התמיכה והעזרה ההדדית. כל סוגי העשיה ומגוון רחב של פעולות, מוקדשים לתמיכה בזולת, לעזרה לאדם אחר, לסיוע ליהודי בעת מצוקה. יש כל כך הרבה דרכים לעשות זאת: להעניק סיוע כספי, מזון, ביגוד והלבשה, עזרה טכנית וכל עזרה אחרת...
פרשת השבוע, חושפת בפנינו תגלית מרעישה, ומעמידה במקום הראשון סוג תמיכה ייחודי ומעניין. זו תמיכה שכל אדם יכול לעשות, בלי כל קשר למצבו הכספי, לזמנו הפנוי או לידע הטכני שלו. לא צריך להיות עשיר או מוכשר, עסקן או מקושר. כל אדם, בכל מקום ובכל שעה, יכול לעשות את התמיכה החזקה הזו, שהתורה מציבה אותה במקום הראשון כמועדפת ביותר!

הבה נצייר לילה חורפי קר, גשם עז ניתך על הארץ והטמפרטורה צונחת אל קרוב לאפס. רוחות פרצים נושבות בעוצמה, הכפור חודר לעצמות, בכל בית בישראל פועל החימום במרץ. על אם הדרך, אי שם בצפון הרחוק, מתרוצץ יהודי הממהר לביתו, מתכרבל בצעיף ומהדק את מעילו, נלחם ברוחות הסוערות, כשגוו מצומרר ושפתותיו נוקשות מקור...
כמה היינו מעריכים, לו היינו רואים יהודי אחר יוצא כשקנקן קפה מהביל בידיו, והוא מוזג כוס קפה חמה לכל עובר ושב. היינו רואים אותו כמלאך מושיע של ממש, המהנה אנשים בכוס שתיה חמה ומעוררת, נעימה ומחזקת. בוודאי שהיינו מביטים עליו בהערצה, על שהוא מפנה מזמנו וכוחותיו ומשקיע מאמצים להרוות נפשות ישראל ולהחיות נפש כל חי...
אך מתברר, שיש לכל אחד מאיתנו את הכוחות והיכולות להיות מלאך מושיע גדול עוד יותר, ובלי כל קשר למצבנו הכספי, לפנאי הזמן שיש לנו או לכוחותינו ויכולותינו, בלי לעמוד בחום ובלי להתרוצץ, נוכל להיות מלאכי חסד ונתינה גדולים בהרבה, בצורה פשוטה ביותר:
נחפש את האדם הכי קרוב, ונעניק לו חיוך רחב, מילה טובה. 'אתה נראה טוב היום!', 'החולצה שלך יפה!', 'כל הכבוד שאתה קם מוקדם!', 'יש לך מקום לשבת?' - כל אמירה חמה וידידותית כזו, המלווה בחיוך רחב ואיכפתיות כנה, מחיה את נפש הזולת הרבה יותר מכוס שתיה מרעננת בעיצומו של יום קיץ מהביל...

את התגלית הזו חושפים חז"ל במסכת כתובות בדרשתם על הפסוק: 'ולבן שיניים מחלב' - גדול המלבין שיניים לחברו, יותר ממשקהו חלב. המחייך לאיש ונותן לו מילה טובה, המאיר פנים ומעניק תחושה אוהדת, הוא המנצח בתחרות החסד היומית, הוא עשה פעולה גדולה וחשובה פי כמה ממי שהחיה את נפש חברו בכוס שתיה קרה ומרעננת!
כאן חושפת התורה את סוד כוחה של מילה טובה, ומה יכול לחולל חיוך בודד. כשאדם נותן לשני לשתות - הוא מרווה אותו לזמן הקרוב. תמיכה כספית יש לה 'פג תוקף'... אבל כשאדם נותן לחברו מילה טובה או חיוך אוהד - הוא משנה את חייו! כי יתכן שעד הרגע, הלה חשב שהוא לא חשוב ולא מוערך, אין בו שום דבר מיוחד ואולי הוא כלל לא מועיל לאנושות... יתכן גם שקם במצב רוח לא טוב, הוא עייף, משהו טורד את מנוחתו, הוא מרגיש חסר יכולות להתמודד מול קושי שצץ בפניו...
ואז מגיעה מילה טובה בחיוך רחב, ומשנה לו את המבט, יוצרת הסתכלות מחודשת. בשבריר שניה, הוא מסיק שאם אחרים מעריכים אותו - כנראה יש מה להעריך בו, ואם פלוני עצר לחייך אליי - סביר שיש לו סיבה טובה לכך, וכנראה שהוא כן שווה משהו. לפתע הוא חש חשוב, ראוי להערכה, אישיות בעלת מעמד, וזה נותן לו כוחות להתמודד בהמשך, מול הדאגה הטורדת את שלוות נפשו, מול תחושותיו הקשות שאין לו סיבה אמיתית להתאמץ...

החסד הגדול ביותר הוא לגרום לזולת לחייך, לתת לו מילה טובה או לחייך לעברו בחום. טפיחה על השכם, מחמאה נעימה, חיוך מעודד - מחיים את הנפש ומרעננים את הנשמה יותר מכוס שתיה קרה ביום קיץ לוהט! יש בהם עוצמה של נתינה גדולה וכפולה, כי הם משדרים מסר סמוי: 'אתה שווה משהו, אתה חזק, אתה מוערך, יש לך כוחות, תחזיק כי אני איתך!'

הבה ניקח עימנו את המסר הזה מפרשת השבוע, והוא מתאים לכל יהודי, בכל מצב כספי, בכל מעמד אישי, ובכל רגע נתון. תמיד נוכל לחייך, לומר 'בוקר טוב' בשמחה, לברך 'בהצלחה' מכל הלב, לומר 'שלום' יפה ולהחמיא על משהו. כולנו יכולים לעשות זאת וכולם זקוקים לזה - גם מנהיג קהילה מרובת ציבור, גם הפרופסור בחלוק הלבן, גם עורך הדין בחליפה ההדורה, וגם מנהל שמאות עובדים תחתיו - לכולם מילה טובה מדברת, מחיה, מרגשת, נותנת טעם בחיים!
זה לא עולה כסף, זה לוקח שניות ספורות, וזה מחולל נפלאות! 'הוי מקבל את כל האדם בשמחה!'