בפרשת וישב, אנו נפעמים לגלות את גדלותו של יוסף הצדיק, בעמידתו בנסיון אשת פוטיפר. כשמתבוננים במצבו של יוסף באותה עת, אי אפשר שלא להתפעל: בן למשפחת אצולה, אשר אחיו שנאוהו וחפצו להורגו, ורק בנס הפך לעבד במצרים – הרי זו הנפילה הגדולה ביותר מאיגרא רמא לבירא עמיקתא.
יחד עם זאת, יוסף עומד בגבורה בניסיון, ואינו שועה להפצרות אשת אדוניו. הוא יודע שהיא יכולה להזיק לו ולהעניש אותו חמורות, אך הוא אינו מתייחס לכך, וכל מגמתו להישאר בצדקותו, בקדושה ובטהרה. לפיכך, נקרא יוסף 'הצדיק', וזכה למלוכה במשך 80 שנה, כמו גם למעלות רוחניות רמות, כפי שמפורט בפרשת ויחי, בברכותיו של יעקב.

כל חיי היהודי מלאים בנסיונות, באתגרים, בהתמודדויות. למעשה, היצר הרע שמלווה אותנו מרגע לידתינו, הוא זה שתפקידו לנסות אותנו, בכל זמן, כל הזמן. עלינו רק לזכור, שהנסיון אינו עדות למשהו שאינו מושלם בנו, ואינו עשוי על מנת שנישבר כשאנו נתקלים בו. ההיפך הגמור: תפקיד ותכלית הנסיון, לאפשר לנו להתרומם, לגבוה, להתעלות.

ב'שפת אמת' (פרשת ראה) כתוב, כי אדם המתמודד עם ניסיון ומצליח, זהו לא רק ניצחון בניסיון זה, אלא זו החלשת היצר בכל הזירות האחרות גם כן. ולא זו בלבד, אלא שהניצחון הנוכחי אינו רק ניצחון אישי, אלא החלשת כח היצר ויכולותיו בנושא זה לכל עם ישראל! כלומר, לא רק שהאדם זוכה לעצמו בכל התחומים בכך שניצח, אלא הוא מזכה את כל אחיו בני ישראל עמו – הזוכים להיחלשות כח היצר באותו נושא בו נוסה היהודי הזה ועמד בגבורה.
חשוב לדעת זאת כדי לזכור: הניסיון הוא בעיקר אתגר. אתגר עבורנו, אך לא פחות חשוב – אתגר למען עם ישראל כולו!

מעשה שהיה אצל הרה"ק רבי שלמה מזוועהיל זי"ע, אשר הזכירו בפניו בחור של"ע עזב את דרך התורה, והידרדר לתהומות היצר הרע. כל הנסיונות להניאו ממהלכיו עלו בתוהו, וכל המחנכים והרבנים עימם נפגש התייאשו מלהציל את עתידו הרוחני.
ביקש רבי שלמה שיקראו לאותו בחור. בהגיעו, אמר לו רבי שלמה: 'בוודאי אתה חושב שבשמים סופרים נצחונות... לא ולא – דע לך כי בכל פעם שאתה מתמודד, מתקשה, מנסה, משתדל – גורמת נחת רוח רבה במפליא של מעלה, וכל אבותיך וזקניך שמחים לראותך נאבק ונלחם, בלי כל קשר לניצחון! עצם המלחמה, עצם העובדה שאתה רוצה בכל ליבך לנצח, אף אם לא עולה הדבר בידך, גורמת למהפיכה גדולה בשמים ועושה נחת רוח לבורא כל עולמים.'

הבחור שמע את הדברים, ויצא. המחשבה הזו כי עצם המחשבה לנצח את היצר עושה נחת רוח לקב"ה, גם אם היא לא מצליחה, לא נתנה לו מנוח, ובסופו של דבר חזר בתשובה שלמה וסופו שהפך לאחד מגדולי הצדיקים בירושלים.
הוא שאמרו חז"ל במסכת חולין, על הפסוק 'ויאבק איש עמו' (האמור במאבק יעקב עם שרו של עשיו בפרשת השבוע שעבר), 'מלמד שהעלו עפר עד כסא הכבוד'. לא על ניצחון כזה או אחר כתוב שהגיע עד כסא הכבוד, אלא על המאבק, על המלחמה.
מלחמתו של יהודי עם שרו של עשיו – עם היצר הרע, התמודדותו של יהודי עם נסיונות קשים תוך מלחמה עיקשת – מגיעה עד כסא הכבוד ועושה נחת רוח רבה ליושב מרומים, ללא קשר למידת ההצלחה בהכנעת היצר.