אחד הדברים המרגשים ביותר לצפות בהם, הם דפי העובר ושב של כולנו. מדהים לגלות כיצד בכל ראשון לחודש או בעשירי בו נכנסת המשכורת, ובאותו יום או ימים ספורים אחר כך - יורדות הוראות הקבע לתרומות שכולנו מעניקים. ושוב בעשרים לחודש נכנסת קצבת הביטוח הלאומי, וצמוד אליה - יורדת הוראת קבע של כמה עשרות שקלים, עבור 'מעשר כספים'.
'מעשר כספים', היא המצוה הנפלאה להפריש מכל רווח כספי 10 אחוז, לצדקה לנזקקים, להחזקת תורה, ולעוד מטרות טובות העונות לקריטריונים ההלכתיים. זו מצוה שמקיפה ומזכה את כולנו, כי כולנו מרויחים כסף, אם מעט ואם הרבה. ולכולנו הזכות העילאית להעניק בחזרה לאבא שבשמים עשרה אחוז מהרווחים שנתן לנו.

מדהים לגלות, אנשי עסקים בכירים מעסיקים מנהלי חשבונות ייעודיים, שכל תפקידם הוא לעקוב ולוודא ש-10 אחוז מרווחיהם מופרשים לצדקה, בלי פשרות ובלי דחיות. גם אנשים פחות אמידים מחזיקים מחברת חשבונות צמודה, ומכל רווח שנכנס - מפרישים מיד 10 אחוז לצדקה. היפה הוא, שלא רק אנשים אמידים ועשירים, אלא גם המתקשים בפרנסתם ואף קשי יום, לא מוותרים על הזכות להחזיק הוראת קבע אחת או שתיים, כדי להפריש בקביעות מעשר מרווחיהם.
לא רק שעובדות אלו מרגשות ומעוררות השתאות, הן גם מחייבות התבוננות מעמיקה: הרי כולנו צריכים את הכסף שלנו, יש לנו אינסוף מטרות חשובות עבורו. מכל תשלום חובה אחר אנו מנסים לקבל ניכוי, החזר או פטור, ודווקא כאן - אנו ששים ושמחים להתחייב לטווח ארוך, לשלם במיטב כספנו. מהו סודו של 'מעשר כספים', שבלי שוטר ובלי חוק, בלי מעקב של רואי חשבון ובלי חששות, אנו ששים לשלמו עם כל הלב? מה יש בו ב'מעשר כספים', שאנו כה רוצים בו ומתאמצים עבורו?
הנה התשובה: כל עסק שרוצה להתרחב ולהצליח, מחפש שותפים שישקיעו בו, שיהיו שותפים בהשקעה בעסק וגם בהצלחתו. תשאלו כל איש עסקים מתחיל, ויספר לכם כמה הוא טורח ומתייגע למצוא שותף עסקי טוב ואיכותי, שיש לו יכולות כספיות להשקיע והוא גם אמין ואפשר לסמוך עליו שיתמסר להצלחת העסק. כמו בעסקים - הרי משק הבית של כולנו הוא עסק קטן, יש בו הכנסות והוצאות, רווחים והפסדים, ולכן גם אנו זקוקים לשותף טוב ואיכותי בניהול הפרנסה שלנו.

כמה היינו מוכנים להשקיע כדי להכניס לחיינו שותף איכותי כזה, שותף שאפשר לסמוך עליו, שותף שצמוד אלינו, שותף שדואג לנו, שותף שמעניק עוצמה רוחנית והצלחה כלכלית אדירה בעת ובעונה אחת? כמה היינו מוכנים לפעול כדי להכניס לחיינו גורם עוצמתי שילווה אותנו בכל תחומי החיים, שיהיה לצידנו בכל התלבטות, שיפתור לנו כל קושי, רוחני כגשמי?
הנה תגלית דרמטית, שגילה ה'חפץ חיים' זצ"ל בספרו 'אהבת חסד' פ"כ: יש שותף כזה. צריך להקדיש 10 אחוז מהרווחים שלנו, זה הכל. לא חמישים חמישים, לא שליש ושני שליש. עשרה אחוזים מרווחינו - ואנו זוכים במתנה הנשאפת ביותר ובשותף הטוב בעולם, לא פחות ולא יותר: השותף שלנו הוא בורא עולם!

זוהי שותפות נדירה וייחודית, שותפות רוחנית. יש לנו את הזכות והיכולת להכניס את ביתנו ואת חיינו למסגרת שותפות עם אבא שבשמים, שותפות אמת פעילה ופוריה עם מי שמנהל את העולם. זהו חיבור אמיץ וקבוע עם בורא עולם, שותפות שאפשר לסמוך עליה, שותפות שיכולה לפתור כל בעיה ומצוקה, וגם להזניק את רווחי העסק - הבית שלנו לשיאים חדשים.
יתכן שאנו תורמים לפעמים ואף סכומים ניכרים, אך רק מחוייבות לתת 10 אחוז, בדיוק, בלי פשרות, באופן קבוע, היא מחוייבות של שותפות. לשותפות יש כללים, אלו הם הלכות 'מעשר כספים', שחשוב כל כך ללומדן ולהכירן כדי להבטיח שהשותפות שלנו עם בורא עולם עומדת בקריטריונים, והיא פעילה, צומחת, משפיעה ומעניקה, כמו שהשותף שלנו יודע...

פרשת ראה מעניקה לנו את מצות המעשר, וגם אנחנו - ורובנו לא חקלאים - יכולים לזכות בהשפעותיה המבורכות. מעשר כספים - התורה קבועה ואיכפתית של 10 אחוז מההכנסות שלנו לצדקה, להחזקת תורה, לתמיכה במרי נפש ובמוסדות הזקוקים לכך - היא השותפות שלנו עם בורא עולם, היא המכניסה אותו כשותף בעסק האישי שלנו.
יהודים מאמינים יודעים שאסור לבחון את בורא עולם, אנו מאמינים ובוטחים בו ולא מנסים אותו. רק בדבר אחד הוא אומר לנו 'ובחנוני נא בזאת' - תבחנו את השותפות שלי, תנסו האם כדאי להכניס אותי לעסק! תנו מעשר ותראו בעיניכם כי 'אפתח לכם את ארובות השמים והריקותי לכם ברכה!', בורא עולם מתחייב כי השותפות עמו מניבה רווחים, מביאה פרנסה ושפע!
כל מה שצריך לעשות הוא להכיר את התנאים וההלכות לנתינת מעשר כספים כהלכה, להתחזק ביתר שאת, לרשום כל הכנסה בפנקס ייעודי, כדי שנוכל להקפיד להפריש ממנה 10 אחוז, בקביעות, בלי פשרות, בלי התחכמויות. זו הדרך הטובה ביותר והיחידה המבטיחה שפע ופרנסה, ברכה עד בלי די!

מסופר על האדמו"ר מנדבורנה זי"ע, היה זה בימיו האחרונים, כשאראלים ומצוקים אחזו בארון הקודש, יומיים לפני שעלה ונתעלה לשמי רום. הרבי היה מאושפז בבית החולים במצב קשה מאוד, ובדיוק אז הגיע ארצה אחד החסידים מחו"ל, וביקש להיכנס אל הרבי ולתת לו פיתקא - קויטל ודמי פדיון נפש, כשכעבור יומיים התברר כי היה זה הקויטל האחרון שקיבל הרבי...
בנו של הרבי, הרה"צ רבי שמואל שמעלקא רוזנבוים שליט"א, שהה באותה עת בחדרו של אביו הגדול בבית החולים, וקיבל את שיחת הטלפון בה ביקש אותו יהודי להיכנס ולתת את הקויטל ודמי הפדיון. הוא השיב כי חולשתו של הרבי אינה מאפשרת זאת, והתנדב לצאת ולשמש כשליח - להעביר את הקויטל אל הרבי.
הרבי קיבל את הקויטל וקרא אותו בעיניים מאירות, כדרכו בעבודת קדשו. אחר כך בירך את נותן הקויטל במה שביקש, וניכר היה כי הדבר דורש ממנו מאמץ גדול וכבד בתנאי חולשתו הנוראה. כשסיים לקרוא ולברך, ראשו כמו נפל על הכר בחולשה עצומה, ולמרות זאת - גייס את שארית כוחותיו וקרא לבנו...

הבן הזדרז להתכופף, ועשה אוזנו כאפרכסת לשמוע מה יבקש אביו מתוך תהומות חולשתו וכאביו. הרבי פצה את פיו במאמץ אדיר, ולחש בקול חלוש: 'שלא תשכח לעשר את הכסף, שלא תשכח לעשר את הכסף...'
המקום היה לחרדת אלוקים, הרבי מוטל בין חיים ומוות ממש, הוא חלוש וחולה, בקושי יכול לדבר. ומה הכי בוער לו עכשיו? מה מצדיק מאמץ אדיר מצידו למרות כאביו וייסוריו? בוער, חשוב, נחוץ, קריטי לבקש פעמיים, במאמץ איתנים ובמסירות נפש של ממש: 'שלא תשכח לעשר את הכסף, שלא תשכח לעשר את הכסף...'
כי מי שיודע מהי שותפות של מעשר כספים, אינו מוותר על שותפות כזו עד נשימתו האחרונה. ברגעיו האחרונים, במאמציו הכלים, מתוך חוליו הכבד, אינו שוכח לעורר, לחזור ולהזהיר: מעשר כספים! בכסף לא נוגעים עד שהוא מעושר, קודם כל מעשר כספים!