היה זה לפני קרוב לארבעים שנה. במשרדה של ישיבת נדבורנה בבני ברק נערכה אסיפת חירום, לנוכח המצב הכלכלי הקשה אליו נקלעה הישיבה. החובות האמירו לסכומים דמיוניים, ולכל הנוכחים היה ברור כי במצב הנוכחי אי אפשר להמשיך עוד. מנהלי הישיבה ראו שחורות, לא האמינו כיצד מפעל התורה הגדול אליו התמסרו כל כך שוקע תחת נטל החובות. לפתע, נראה היה כי הפציעה קרן אור בקצה המנהרה...
היה זה בעיצומו של יום בהיר. על דלת המשרד נקש עורך דין בכיר, עניבה הדורה לצווארו ותיק ג'יימס בונד חבוק בידיו. מבע פניו היה זעוף, והוא ביקש לשוחח עם אחד ממנהלי הישיבה, הרה"ח ר' אורי וסנר שליט"א, שסיפר לנו את הסיפור לפרטיו.
כשהתיישב, הוציא עורך הדין מתיקו ערימת מסמכים חתומה בחותמת שעווה נוטריונית כבידה, והניח על השולחן בחבטה. ניכר היה כי הוא מנסה בכל דרך להביע את זעמו, כפי שאכן פתח ואמר: 'אני מייצג את בני משפחתו של המנוח, מר יצחק א. מתל אביב, שנפטר לפני כמה חודשים. ובכן, המנוח רשם בצוואתו את כל רכושו לטובת ישיבת נדבורנה, אך הדבר לחלוטין לא מקובל על ילדיו...'

עורך הדין השתהה קמעא והוסיף: 'תראה, הצוואה נערכה כדת וכדין, אך לא הגיוני שאדם שבקושי היה לו קשר לבית נדבורנה, יוריש בנין בן שלוש קומות ברחוב דיזינגוף בתל אביב דווקא לישיבה, שלא לדבר על חשבונות הבנק, קרנות הפנסיה ועוד ועוד... בקיצור, אנו לא מתכוונים לוותר בקלות, יהיה עליכם להיכנס עמנו למו"מ או לקרב משפטי מתיש, על מנת לקבל את חלקכם בירושה. גם ילדי המנוח זכאים לקבל מעזבונו הגדול, ואני עומד להילחם למען זכותם זו!'
למרות נימת האיום הסמויה בדברי עורך הדין, בהנהלת הישיבה, למותר לציין, יצאו במצהלות שמחה. בניין רב רושם ורחב ידיים, 3 קומות, במרכז תל אביב, עם נוף מהמם ושטחי מסחר מוריקים מסביב... הם החלו לדמיין את דמי השכירות הגבוהים, וניסו לברר על המיליונים שבחשבון הבנק, שיועברו אליהם טבין ותקילין... מה יכול להיות יותר טוב בעיצומו של משבר כלכלי חמור העובר על הישיבה? האם יש מים קרים ומרעננים יותר לנפש עייפה מעומס החובות?

על אתר נכנסו מנהלי הישיבה אל מורי ורבי כ"ק האדמו"ר בעל ה'באר יעקב' מנדבורנה זצ"ל, לבשרו את הבשורה הטובה. הם היו בטוחים כי הרבי יקבל את הבשורה בשמחה עצומה - הן כמה מאמצים ומשאבים, דם ויזע, הוא משקיע למען הישיבה. הן חובות הישיבה – הם חובותיו שלו, הוא נושא אותם על לוח לבו, ופועל לצמצמם בכל דרך אפשרית. והנה, הגיע הרגע הגדול בו נוכל לבשר לו כי העננה הוסרה, סכום של מיליוני שקלים עומד ליפול לקופת הישיבה...
הרבי שמע את הדברים בקשב, אך להפתעתם הרבה – לא זינק ממקומו בשמחה וגם לא יצא במחול. תגובתו הפתיעה אותם, פערה את עיניהם בתדהמה:
'אהה..., אני לא יודע... מי אמר שזה בסדר, שהצוואה נכתבה כדין, שמותר לנו להשתמש בכסף הזה... אינני בטוח כלל שאני רוצה בכסף כזה להחזיק את הישיבה, באשר לא ברור לי שהדבר מותר מבחינה הלכתית...'
ליבם של פרנסי הישיבה הלם בפראות. מה?!?! הישיבה מקבלת מתנה של מיליוני שקלים בעיצומו של משבר כלכלי נורא, והרבי מסרב לקבל את הכסף?! למה?! מדוע?!
הרבי הבחין בפנים התמהות, נענה ואמר: 'צאו ושאלו את הגאון רבי ניסים קרליץ שליט"א, שידיו רב לו בהלכות כגון דא. אם יתיר לנו לקבל את הכסף – נתחיל לחשוב מה עושים. ואולי לא יתיר בכלל. אין לי חשק לכסף הזה, שאינני יודע כמה העברתו לידינו כשירה וראויה...' – הפטיר הרבי, כשנימת תקווה סמויה טמונה בקולו, מרעידה את נפש היושבים בחדרו...

נכנסו מנהלי הישיבה למעונו של רבי ניסים קרליץ, אשר שמע את כל הפרטים ופסק כי מותר לקחת את הכסף. אבן כבידה נגולה מעל ליבם, והם שבו אל הרבי בפנים צוהלות. 'רבי ניסים פסק להתיר!' – ששו לדווח ולבשר, 'עתה נוכל לקחת את הכסף ולהציל את הישיבה!'
מצחו של הרבי נחרש קמטים, לבו עדיין לא היה רגוע. 'הרב פסק להתיר בקלות, או שהוסיף עוד משהו, עוד משפט, עוד אמירה?'
מנהלי הישיבה נחרדו, אך דיווחו את האמת, כי רבי ניסים הפטיר אחר כך: 'למרות שפסקתי להיתר, אפשר להבין את חששותיו של הנדבורנער רבי. הן הוא יהודי ירא שמים, אני מבין מדוע הוא חושש, זה מותר, אך לא מאה אחוז גלאט כשר...'
כששמע הרבי את הדברים, פניו האירו בלבת אש. הוא קפץ ממקומו כנשוך נחש ואמר: 'אז אני לא רוצה את הכסף הזה. לא רוצה בו. הלא מטרת בניית וקיום הישיבה היא לגדל ולחנך לתורה ויראת שמים, וכסף אינו כשר משבש את המטרה הזו, מונע את מימושה!'
בהתרגשות אדירה קם הרבי ממקומו וקרא: 'מוותר אני על הכסף הזה בחפץ לב. אינני רוצה בו, למרות שאני מודע למצבה הכספי הקשה של הישיבה, ושהירושה הזו היתה יכולה להציל אותנו ולשרת את הישיבה לאורך שנים. צאו והודיעו לבני המשפחה שאתם מוותרים על כל הכסף, ובלבד שהישיבה תישאר חממה מוגנת המופעלת רק בכוחם של כספים כשרים ומהודרים, מאה אחוז גלאט כשר ללא פקפוק!'
המעמד היה מרטיט, נורא הוד. מנהלי הישיבה שכבר חשבו שנושעו ממצבם הדחוק, הביטו ברבי בפנים פעורות, אך הבינו כי הוא נחוש בדעתו. הוא דיבר על ליבם והסביר למה חשוב לו כל כך להימנע מלקיחת הכסף הזה, למרות שהדבר מבטיח את המשך מצוקת הישיבה.
עורך הדין ובני משפחת המנוח, בשומעם את הבשורה, הרהרו כי לבטח מדובר באסטרטגיה משפטית... הן לא יתכן בעולם שמאן דהוא יוותר על סכומי עתק, זה פשוט לא הגיוני, לא יתכן במציאות. אך המסמכים נכתבו ונחתמו כדת וכדין, הישיבה הוציאה תצהיר לבית המשפט לפיו היא מכירה בכך שהילדים הם בעלי הממון הרב, והם אכן זכו בו!

אך הרבי, מנהלי הישיבה ותלמידיה, זכו בהרבה יותר – במסר לחיים: לכל מטרה בעולם ובייחוד לגידול וחינוך לתורה ויראת שמים, חשוב כל כך להקפיד שכל הכסף יהיה כשר ומהודר, נקי מכל סרך פקפוק. רק כך ניתן להבטיח לצעירי הצאן גדילה וחינוך מיטביים שיתנו את אותותיהם לאורך ימים ושנים!
הבה ניקח את המסר העולה מהסיפור הזה לתשומת ליבנו. לפעמים הפיתוי גדול, מדובר בסכומי כסף ניכרים, אפשר להשיגם בלי מאמץ, ואולי זה אף עומד בדרישות החוק. אבל כסף שאינו שלנו על פי דין תורה, כסף שלא הרווחנו אותו ביושר ממקורות טובים ומהימנים – אנחנו מוותרים עליו בחפץ לב, כי אין לו מה להועיל, הוא יכול רק לחולל נזקים!
הבה נבטיח שבארנק שלנו יש רק כסף כשר, שלחשבון הבנק שלנו לא תחדור ולו פרוטה אחת שאינה מהודר אל"ף אל"ף. אם אנו הורים החפצים בהצלחת ילדינו, מנהלי מוסדות החפצים בהצלחת תלמידינו, עוסקים בצרכי ציבור החפצים להגדיל תורה ולהאדירה – הבה נבטיח שכל מקורות המימון כשרים לעילא ולעילא, רק כך נבטיח את ההצלחה וההתפתחות לדורי דורות בסייעתא דשמיא!