ביאור המשנה:
הוא היה אומר - הכוונה לבן עזאי, והיינו שהיה רגיל לומר כן, ועיין פרק א' משנה ב'.
אל תהי בז לכל אדם - אל תבזה שום אדם, אפילו לאדם קל שבקלים.
ואל תהי מפליג הרבה - יש בזה שלושה ביאורים: 1. אל תחשוב על שום דבר בין חי בין דומם שהוא מיותר ואין לעולם צורך בו, 2. כאשר ישמע האדם איזה דבר שיכול להיות מכשול או היזק או דבר מפחיד, אל תרחיק אותו מדעתך ואל תאמר שלי זה לא יקרה או שאלי זה לא יגיע, 3. אל תדחה ותאמר על דבר הלכה מחר אני ישמע.
שאין לך אדם שאין לו שעה - היינו שיוכל להיות שאותו אדם מזלו יגבר, ואזי יוכל להזיק לך או להועיל לך, ועל ידי שביזית אותו הוא יעשה לך רע או שלא יעשה עמך טובה, וכן אפילו אם ישאר כמות שהוא ומזלו לא יגבר, מכל מקום אין לך לדעת אולי באיזה פרק זמן בחיים תצטרך את אותו אדם, שיועיל לך ועל ידי שביזית אותו לא יעזור לך או יכול לעשות לך רעה.
ואין לך דבר שאין לו מקום - שאי אפשר לדעת מתי אותו דבר יוכל להועיל לאדם, או יבוא אליך איזה דבר שאתה לא פחדת ממנו, לפיכך אל תרחיק בדעתך כל דבר.

מעשה שהיה:
במדרש מסופר על דוד המלך שאמר לה' יתברך, כל מה שעשית הוא הכל בחכמה אולם איני מבין מה יש תועלת בשגעון, הרי אדם הולך בשוק וקורע את בגדיו ועושה מעשה שטות ואנשים צוחקים עליו, וכי איזה טובה יש בזה, ענה לו ה' יתברך חכה אתה עוד תצטרך לטובה הזאת.
לימים כאשר דוד ברח משאול המלך הגיע בטעות לאכיש מלך גת, ובאו אומרו לאכיש דוד המלך כאן בוא ונתפוס אותו, ודוד ראה כי התחילו לרדוף אחריו התפלל לה' יתברך שיתן לו מאותו השטות שיש בעולם, וה' נתן לדוד מאותו שטות, וכאשר תפסו את דוד הנה רואים שיוצא רוק מפיו והתחיל להתנהג כאילו הוא משוגע, עד שאכיש כעס ואמר וכי זה דוד וכי אני חסר משוגעים (משום שאשתו וביתו של אכיש היו משוגעות), קחו את האיש הזה מפה, ואז דוד אמר כמה טובה היא השטות.
וכן מסופר על דוד המלך שראה פעם צרעה שאוכלת עכביש, אמר לה' יתברך וכי מה יש לעולם על ידי הצרעה הרי מפסידה את הדבש ואין בה שום הנאה, וכן העכביש הוא אורג כל השנה וכי מה יש בזה, אמר לו ה' יתברך דוד כל אתה מלעיג על הבריות שבראתי בעולם, חכה תראה שאתה תצטרך להם.
וכאשר ברח דוד המלך משאול הגיע למערה ונכנס בתוכה והתפלל לה' שיציל אותו משאול, וה' יתברך שלח את העכביש והוא ארג את פתח כניסת המערה, וכשהגיע שאול ראה את כניסת המערה ארוגה אמר שבטוח דוד לא נכנס, שהרי אם היה נכנס לא היה כאן קורי עכביש ארוגים אלא הם היו קורעים, ולכן שאול התקדם למקום אחר ובכך דוד ניצל, כאשר דוד יצא מהמערה ראה את העכביש ואמר לו ברוך בוראך וברוך אתה.
וכאשר דוד נכנס למחנה של שאול לקחת את צפיחת המים של שאול (והוא עשה זאת כדי להראות לשאול שהוא לא שונא לו ואינו רוצה להורגו כדי שיפסיק לרודפו), שאול וכל גיבוריו היה ישנים ובשעה שבא לצאת אבנר בן נר שר צבאו של שאול הזיז את רגליו והם נשענו על דוד המלך (ורגלי אבנר בן נר היו מאוד כבדים שהיה אדם חזק ביותר), דוד המלך התפלל לה' שיעזור לו, וה' יתברך עשה לו ושלח את הצירעה והיא עקצה את אבנר בן נר ברגליו ועל ידי כך אבנר הזיז את רגליו ודוד יצא בשלום בלי שיגלו אותו, ובאותה שעה שיבח את ה' יתברך, ואמר: ריבונו של עולם מי יעשה כמעשיך וכגבורותיך, שכל מעשיך נאים.     
והנה בתלמוד הירושלמי (מסכת תרומות סוף פרק ח' הלכה ד') מסופר שהיה גוי אחד שנקרא דיקלוט והוא היה רועה חזירים, והתלמידים הצעירים של בית המדרש היו שוחקים עליו ומשליכים עליו אבנים והיו מכים אותו, ולאחר זמן מה נהפך עליו מזל ונהיה אותו דיקלוט מלך של רומא, וכשנהיה מלך רצה לנקום ביהודים על כל מה שעשו לו, ולכן גזר כמה גזירות על חכמי ישראל ונעשה להם ניסים (עיין שם באורך), וכאשר הגיעו אליו חכמי ישראל אמר להם, בשביל שבוראכם עושה לכם ניסים אתם מזלזלים במלך, ענו לו חכמי ישראל בדיקלוט רועה חזירים אנו מזלזלים, אבל לדיקלוט המלך אנו משתעבדים ונותנים כבוד, אמר להם אף על פי כן אל תזלזלו בשום רומאי ואפילו קטן שבקטנים.