בפרשה אנו לומדים על מצות ספירת העומר, וכבר עמדו הקדמונים לבאר את תוכן ספירה זו. הרי בודאי שאין שום ענין סתם לספור ימים, ובהכרח שיש תוכן בעצם הספירה עצמה. בכדי לבאר את הדברים מסביר הרב פינקוס זצ"ל הנה אנו מוצאים כמה סוגים של ספירות. יש אדם שאמרו לו שבעוד חמשים יום יקבל פרס גדול. הוא כמובן שמח מאוד לקבל את הפרס הגדול, ומצפה וממתין מתי כבר יגיע יום קבלת הפרס. כל יום הוא אומר עוד כך ימים אקבל את הפרס. סוג של ספירה זו אין לה בעצם שום חשיבות לימים שסופר, כי הימים הם ריקים מתוכן, אלא הם תקופה שצריכה לחלוף, ואז יגיע אל האושר. אין לאדם זה איזה דבר מיוחד בימים אלו, אולי רק הוא מתרגש כל יום יותר ויותר.
אולם יש סוג של ספירה אחרת. אומרים לאדם אנו נותנים לך עבודה במשך חמישים יום, תמורת כל יום של עבודה תקבל סכום גדול. כמובן שאדם זה גם מאוד שמח. אבל יש הבדל גדול בינו לבין האדם שבעוד חמשים יום יקבל פרס גדול. כי זה שמקבל את הפרס בעוד חמישים יום, אין לו שמחה מיוחדת בימים עד שיקבל את הפרס, לעומת זאת זה שנאמר לו שהוא מקבל עבודה לחמשים יום שעל כל יום עבודה הוא יקבל סכום גדול, הרי אדם זה כל יום יש לו שמחה חדשה, כי כל יום מכניס לו עוד סכום גדול של כסף. ובודאי שיגיע יום החמישים שמחתו תגדל שכבר הצטבר לו סכום עצום.

נמצא יש ספירה שהיא רק המתנה עד לזמן המיוחל. ויש ספירה שהיא עצמה נותנת שמחה, כי בכל יום מתוסף לו עוד ועוד שעות עבודה, שכל שעה נושאת בתוכה ריוח גדול.  
בנוסף לזה יש הבדל משמעותי בין שני הזוכים הללו. אדם שהבטיחו לו פרס גדול בעוד חמשים יום, הוא עצמו לא עמל ולא התיגע לקבל את הסכום הזה. ולכן יש לו פחות התקשרות אל הפרס. ולפיכך אם יבקשו ממנו שיוותר על מקצת ממנו, יהיה לו יותר קל. לעומת זאת הזוכה השני שעבד במשך חמשים יום והגיע לסכום גדול. הוא הרי התיגע שעות רבות בכדי לקבל את הסכום הגדול. ולכן יש לו יותר התקשרות לסכום הזה כי יקר הוא בעיניו וחביב הוא עליו, ולא בנקל יסכים לוותר אפילו על מקצת ממנו. כי על כל מקצת מהסכום הוא השקיע והתאמץ.

ב'ספירת העומר' התורה אומרת 'וספרתם לכם'  הספירה היא לצורך האדם עצמו,  הוא עצמו מתעלה ממנה, ולא רק בסוף הספירה ביום החמישים, בקבלת התורה. אלא כל יום של ספירה הוא יום של עבודה רוחנית לאדם להתקרב יותר לתורה, וככל שיתאמץ יותר יוכל לקבל עוד דרגה נוספת רוחנית שתועיל לו לקבל את התורה בחג שבועות באופן יותר מרומם וירגיש יותר קרוב לעולם הרוחני.
במדרש רבה (בפרשה) תני רבי חייא 'שבע שבתות תמימות תהיינה' אימתי הן תמימות בזמן שישראל עושין רצונו של מקום. ע"כ. וביארו המפרשים כוונת המדרש כך: כולם מתכוננים לקראת חג מתן תורה, אך ההכנה צריכה להיות באופן שכל אחד ירגיש שהוא צריך את השני, ואין שלימות רק במה שהוא עצמו עושה, כי כדי להשלים את רצונו של מקום, מוכרחים את ההתחברות יחד, שאז מה שחסר לאחד השני משלים אותו.