ספר במדבר נקרא 'ספר הפקודים' בתחילת  הפרשה אנחנו לומדים שהקב"ה מצוה את משה רבינו למנות את עם ישראל. והנה מצינו שלוש פעמים נמנו בני ישראל במשך שנה אחת. בפעם הראשונה בצאתם ממצרים. בפעם השניה אחרי יום הכיפורים כאשר ירד משה מההר עם בשורת המחילה על מעשה העגל והציווי לעשות את המשכן ונמנו על ידי מחצית השקל ששקל כל אחד ואחד. ובפעם השלישית נמנו אחרי חנוכת המשכן אחרי חצי שנה. ברם אם נשים לב נראה שהמנין השלישי משונה מקודמיו בכך שהתורה מקציבה לו פרשה שלימה היא פרשתינו פרשת "במדבר", והיא מגדירה את הנמנים בתואר "יוצאי צבא", שלא כבמנינים הראשונים. במנין הראשון ביום צאתם ממצרים נאמר "כשש מאות אלף רגלי הגברים" ופרש"י הגברים מבן כ' ומעלה. במנין השני נאמר "כי תשא את ראש בני ישראל לפקודיהם וגו' כל העובר על הפקודים מבן עשרים שנה ומעלה". ובמנין השלישי נוסף על מבן עשרים שנה ומעלה עוד מושג חדש "כל יוצאי צבא בישראל תפקדו אותם לצבאותם". והמנין מפורט 'למשפחותם לבית אבותם ובמספר שמות' דבר שכפי הנראה מהכתוב בתורה לא היה במנינים הקודמים. ויש להבין מהי משמעות מנין זה שהתורה כל כך החשיבה אותו.

בספר "למען אחי ורעי" להגר"א סורוצקין זצ"ל ביאר כי התורה מלמדת אותנו על השינוי הגדול שחל באותם האנשים "שש מאות אלף" בין יציאתם ממצרים מבית עבדים שהיו עובדי ע"ז, לבין מקימי המשכן שחיו בתחושת מעמד הר סיני תמידית כאשר השכינה שורה בתוכם והם חונים "מנגד סביב לאהל מועד" ועל פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו. אמנם לפני המנין של 'יוצאי צבא' היתה קבלת התורה, ובמנין השני לאחר חטא העגל עדיין לא נקראו 'יוצאי צבא', רק הסיבה לכך מפני כי מיד לאחר 'קבלת התורה' קרה דבר נורא והוא "מעשה העגל" וחזרו לסורם לאמור "אלה אלהיך ישראל" ומעמד הר סיני היה רק בגדר אירוסין בין ישראל להקב"ה. ורק בהקמת המשכן התקיימה "החתונה" ובנאמר "ביום כלות משה" יום הקמת המשכן שעליו אמרו חז"ל שבו היו ישראל ככלה הנכנסת לחופה. ואז נהפכו שש מאות אלף רגלי הגברים וכל "העוברים על הפקודים מבן עשרים שנה ומעלה" האלמונים והמספרים ל"מספר שמות" למשפחותם לבית אבותם. כל אחד מהווה "שם" בפני עצמו. בבחינת "מונה מספר לכוכבים לכולם בשם יקרא".

כל יהודי הוא כמו כוכב בשמים, שאם כי הם נראים בעינינו כנקודות קטנות הרי הם כל אחד עולם בפני עצמו ולכל אחד ואחד תפקיד שהועיד לו הקב"ה בעולמו, והם "יוצאי צבא" צבא ה' ומסודרים במחנות ודגלים הסובבים את אוהל מועד מקום משכן השכינה, כדוגמת כסא הכבוד שמלאכי מעלה סובבים אותו מארבע רוחות השמים כמו שראו בהגלות כבוד מלכותו בהר סיני. ולא חסכה התורה מלים ופרשיות שלימות כדי למנות את כל אחד מישראל על שבטו ועל דגלו. ואת שבט לוי שנועד לשרת את ה' ולשאת את המשכן ואת כל כליו והם ישרתוהו וסביב למשכן יחנו ולשמור את משמרת משכן העדות, כמו במעמד הר סיני שהיו שם גבולות לכל אחד ואחד עד היכן היה רשאי להתקרב אל ה'. לכן גם כאן מנינם היה שונה מנו אותם 'מבן חודש ומעלה' שהוא כבר קודש לה', לחוד. ואת הבאים לצבא לעשות מלאכה באהל מועד מבן שלושים שנה ומעלה ועד בן חמישים שנה לחוד, כדי לסדר את צבא ה' איש על דגלו ואיש על מחנהו.