שלום כבוד הרב,
רציתי לשאול לגבי בחור בן 25 שאנחנו מכירים קצת מעל לשנתיים..מתוכם היינו בזוגיות כמעט שנה וחצי .
מהפעם הראשונה שנכנסתי לבית שלו ( הוא גר אצל ההורים ) אחותו לא הסכימה להגיד לי אפילו שלום , דבר שבמשך הזמן התרגלתי אליו ,אך אז היא התחילה לסכסך וליצור מריבות קולניות שירדו לרמה של קללות מזעזעות מצידה וצעקות (בחורה דתיה ) ,גם עם זה למדתי לחיות עד שההורים שלו בעקבותיה החלו לשנוא אותי. העיפו אותי מהבית שלהם מספר פעמים ללא שום סיבה עם הרבה קללות והלבנת פנים ( חשוב לי לציין שבחיים לא החזרתי להם באותה לשון , תמיד כיבדתי ודיברתי בנחת. אף פעם לא צעקתי או הוכחתי אותם למרות שהם עשו לי את זה בלי שום סיבה ובצורה הכי מכוערת שאפשר , בשעות צרה תמיד עמדתי לצד משפחתו בכל מה שהיה ביכולתי לתרום ולעשות בלי לצפות לתודה רק להראות להם שאני לא המפלצת שהם חושבים שאני )ובמשך הזמן משפחתו השפיעה עליו בסכסוכים הידועים שלה והוא התחיל להתרחק ממני .
היינו בתקופה מתמשכת של חצי שנה פרידה עם קצת חזרה באמצע -וכשההורים שלו שמעו שחזרנו הם התחילו להטריד אותי ואת ההורים שלי בטלפון באיומים ובניבולי פה.
אחרי נתק מוחלט שבו אני המשכתי בחיי ,למדתי להיות מאושרת גם בלעדיו והייתי מוכנה לזוגיות חדשה הוא חזר לחיים שלי וביקש בכל לשון של בקשה שאחזיר אותו לחיי, שהוא מודע לטעויות של המשפחה שלו ולשנאה העזה שיש להם כלפי [חשוב לי שוב לציין שעל לא עוול בכפי ] שהוא רוצה להתרחק מהמשפחה שלו כדי להיות איתי ( דבר שהוא אמר גם בעבר אבל ההורים שלו תופסים אותו חזק מכיוון שהוא מפרנס את המשפחה והם משתמשים בשני האחים הקטנים שהוא מאד אוהב כתירוץ) ושהוא לא ירפה עד שאסכים .
אינני יודעת מה לעשות כיוון שאהבתו מאד גדולה והוא אדם עם לב מאד טוב אבל כל הרקע שלו (גם עבודתו אינה מתאימה לאורח חיי) מאפילה על אופיו.
שמעתי עצות ודעות של כל סובבי ומכרי ורציתי לשאול את כבוד הרב מה הוא היה מייעץ לי לעשות כיוון שהוא בוודאי יודע יותר טוב מכולם.
תודה רבה וסליחה על גזל הזמן.