העיניים שלנו

היה זה לפני קרוב לחצי יובל, בשנת תשנ"ד. ביתו של הגאון רבי עובדיה יוסף זצ"ל צוחצח ומורק, השולחן הגדול נערך כיאות לקראת הביקור. הצדיק המקובל רבי אלעזר אבוחצירא זצ"ל הגיע לביקור, וההתרגשות היתה בשיאה.
שני גדולי ישראל קיבלו זה את זה בחביבות רבה, ושוחחו בדברי תורה ואגדה. לקראת תום הביקור, פנה רבי אלעזר אל הרב עובדיה בשאלה שאינה ממין הענין, ושאל: 'במחילה מכבודו, ילמדנו רבנו, כיצד זכיתם לילדים עוסקי תורה, כולם רבנים ידועי שם וגאונים גדולים? כיצד זה זכה מרן בזכות העילאית אליה נכסף כל אב, לראות את כל בניו לומדי תורה באהבה?'
הרב עובדיה ניסה להתחמק מתשובה, וניסה להפטיר כי הכל מתנת שמים. 'בוודאי שזו מתנת שמים' - השיב רבי אלעזר, 'אך אין ספק שלכבודו חלק בזכות הכבירה שהובילה לכזו מתנה. כיצד זכיתם בילדים טובים וצדיקים?' - שב רבי אלעזר ושאל שוב ושוב, ולא הרפה מהשאלה למרות מאמצי הרב עובדיה להסתיר את התשובה הפלאית...

לבסוף, לאחר שרבי אלעזר לחץ עוד ועוד, נענה הרב: 'כפי שידוע לכם, עשרות שנים שימשתי כדיין בבית הדין, דנתי באלפי תיקים שעסקו בזוגות שהגיעו להתגרש כדת משה וישראל. בכל מקרה כזה יש משא ומתן בין הצדדים, נסיונות להשכין שלום, שיחות ארוכות בנושאים השונים עם בעלי הדין.
ובכל זאת, בכל עשרות שנותיי ואלפי הדיונים, לא הרמתי ולו פעם אחת את עיניי, לא ראיתי אף פעם את המתדיינים אצלי, כדי לשמור על טהרת עיניי בשלמות! וכשזוכים לשמור את העיניים מול כל הנסיונות - זוכים לילדים טובים!' - פסק הרב עובדיה, חד וחלק...
רז זה המובא בספר 'אבירי בבל' בא ללמדנו: הרצון לזכות בבנים תלמידי חכמים משותף לכולנו, השאיפה לנחת מהילדים היא השאיפה של כולנו. שמירת העיניים בקדושה ובטהרה, הימנעות מכל הבטה מיותרת וקל וחומר אסורה - היא המתכון, הערובה והדרך לזכות בילדים טובים, יראי ה' מרווי נחת יהודית טהורה!

העולם בו כולנו חיים ומתפקדים, מלא באתגרים, משימות, מטלות והתמודדויות, כשביניהם מנסה כל אחד לשמור על התנאים המיטביים לחייו. וזה מאוד לא קל: ברוחניות, כולנו מאויימים מהיצר המתחדש כל יום, המציב בפנינו ובפני ילדינו איומים, נסיונות, קשיים והתמודדויות. אפילו כשיהודי מבקש להתרכז בתפילה, הרבה דאגות וטרדות עלולות להסיח את דעתו, וחינוך הילדים בימינו - הינו משימה מורכבת ומסובכת, שמעסיקה את כולנו בנסיון לזכות בנחת הנשאפת...
גם בגשמיות החיים לא קלים. איומים מבית ומחוץ על העם היושב בציון ועל יהודים באשר הם, הינם דברים שבשגרה. מחלקות בתי החולים עמוסות עד אפס מקום ביהודים שאך אתמול שלשום לא חלמו שיצטרכו לבקר בהן, ולפתע הם הופכים שם כבני בית. שוק העבודה משתנה, אנשים מתקשים בפרנסתם, מאויימים בפיטורים, דואגים איך לגמור את החודש.

אם יש משהו שמשותף לכולנו, לכל יהודי באשר הוא, הוא הרצון להיות מוגן, שמור, מבוטח, רגוע. אדם רוצה לדעת שהכל בשליטה, שהוא מוגן מכל פגע, מחוסן מכל מחלה, בטוח מפני כל איום. הוא רוצה להיות מוגן ושמור בעצמו, הוא רוצה שבני משפחתו יהיו מוגנים ושמורים, והוא גם היה שמח להגן על העולם כולו, ככל שזה אפשרי כמובן...
הבשורה היא שזה אפשרי, ולא סתם אפשרי – בידינו ממש, יותר נכון בעינינו. העיניים שלנו, אותה מכונה משוכללת וכמעט חסרת מעצורים, היא זו שמכריעה את רמת השמירה והמוגנות של העולם כולו, ושל כל אחד ואחד בפרט. העיניים הן למעשה חדר ה'ממ"ד' של החיים, חדר ביטחון, מקלט מגן.
אנשים עלולים לחשוב שהעין רואה, מביטה, והמראות עוברים חולפים ואינם, לא מותירים כל השפעה. אבל האמת היא שהעין מצלמת כל שבריר שניה, וכל מראה שנחרט בה הוא רב השפעה ובעל עוצמה אדירה, לטוב או חלילה לרע. לכן ההקפדה על שמירת העיניים כה חשובה, והאיסור להביט במראות אסורים נקבע בתורה באיסור 'ולא תתורו אחרי... עיניכם'.

ההשפעה של העין כה גדולה, עד שבה תלויה ההגנה אותה מעניק בורא עולם לכל אדם. בפסוק בפרשת האזינו כתוב 'יצרנהו כאישון עינו', והרה"ק בעל ה'תפארת שלמה' זי"ע דורש פסוק זה וחושף תגלית דרמטית: 'יצרנהו' - בורא עולם נוצר ושומר על האדם, 'כאישון עינו' - באותה צורה ובאותו יחס כמו שהאדם שומר ומגן על אישוני עיניו.
כלומר, כשאדם יוצא לרחוב, והוא שומר את עיניו, מסובב את ראשו שלא לראות תמונה, שלט, או מחזה לא ראוי, עוצם את עיניו מלראות ברע - בכך הוא מלביש לעצמו, למשפחתו ולכל העולם כולו שכבת הגנה ובטחון, מכל איום או פגע.
כולנו רוצים להיות מוגנים ושמורים, ולכן התגלית הזו היא כה חשובה, כי היא מבהירה שגם אם אדם יעשה ביטוח מיטבי לחייו ויכסה את משפחתו בשכבות הגנה, כל זאת יכול להועיל רק אם האדם דואג שבורא עולם ישמור עליו, יגן עליו, יסוכך עליו, ינצור אותו. ככל שאדם שומר את עיניו ומגן עליהן מכל מראה אסור – בדיוק באותו יחס, באותה צורה ובאותה שמירה, בורא עולם שומר אותו ומגן עליו ועל משפחתו!

כך זה בכל ימות השנה. אדם השומר את עיניו הוא מוגן ושמור, ואדם שחלילה נותן דרור למבטיו וחופשיות לאישוניו, מסיר מעצמו את ההגנה השמימית. הוא בוודאי יכול לחזור בתשובה, אך יש ימים בודדים בשנה, ימי הזדמנות יקרי ערך, בהם נפתח שער מיוחד לקבוצת השמורים, וגם מי שעד עתה לא נמנה עליה, יכול להצטרף לחיות בתוך החממה השמורה של ה'.
הימים הללו, הם הימים שאנו נמצאים בעיצומם, ימי השובבי"ם הקדושים. אלו הימים בהם אנו קוראים את פרשות התורה 'שמות, וארא, בא, בשלח, יתרו, משפטים', שראשי התיבות שלהן הם 'שובבי"ם'. בשבועות אלו עוסקת התורה ביציאת עם ישראל ממצרים עד לקבלת התורה בקדושה ובטהרה - ולכן השבועות הללו מעניקים לכל יהודי הזדמנות להתקדש גם בימינו!

ומגלה הרה"ק בעל ה'שארית ישראל' מווילעדניק זצ"ל, כי גם למי שהוכרז בשמים כעריק מצבא ה', כמי שלא שומר כראוי על קדושתו, כמי שנפלט חלילה מהחממה השמורה של בורא עולם - למרות זאת בשבועות הללו פותחים לו פתח, בימים אלו מאפשרים לו להצטרף, לנקות את עברו ולפתוח בעתיד חדש, זך וטהור, מכובס ונקי.   
זהו סוד יקר שהחכם עיניו בראשו לאחוז בו בעוצמה. לא משנה מה היה עד היום, לא משנה מה מצב הבריאות הרוחנית של העין עד רגע זה. בשבועות אלו זה הזמן לעצור, לעשות חושבים, לתפוס את העין בידיים ולשמור עליה כמו יהלום יקר. כי ככל שנשמור עליה יותר, ככל שנגן עליה מפני כל ראיה אסורה, ככל שנבטח אותה מכל מה שפוגע בה ובנו – כך נבטיח לעצמנו חיים מוגנים ושמורים, שמחים ומאושרים!