מסופר לפני כשלושים שנה על אברך שהתגורר בעיר בני ברק, הוא היה תלמיד חכם כל ימיו עסק בלימוד התורה הקדושה. באחד הימים הרגיש כאבים בחזהו, אבל למרות כך התעלם והמשיך בתלמודו, עד שהתחיל להשתעל וחדרו בראותיו כאבים נוראים. לא הייתה ברירה, הוא נסע עם אשתו לבית החולים "תל השומר". לאחר בדיקות רבות, הרופא יצא עם פנים חמורות והתקדם לעבר אשתו ושאל אותה, אם בעלה הוא אדם חזק. הרופא התכוון האם הוא חזק נפשי, אבל היא חשבה שהשאלה האם הוא חזק פיזי ולכן ענתה בחיובי. הרופא קרא לבעלה ואמר להם, יש לך את המחלה הנוראה בסוג הגרועה ביותר הממהרת לקטול את האדם, קשה לומר זאת אבל יש לך מקסימום שלשה חודשים לחיות. שניהם פרצו בבכי יצאו הביתה אבל בדעתם שאנחנו אנשים מאמינים בני מאמינים ועוד היום נוסעים למירון לקברו של התנא הקדוש רבי שמעון בר יוחאי. כך היה הגיעו לקברו של רשב"י האישה עומדת אצל הנשים בקברו של רבי אלעזר בנו של רבי שמעון, הוא עומד אצל הגברים בוכים ומתפללים לישועה.
כך האברך מתפלל בוכה ומבקש מבורא עולם שייתן לו רפואה שלימה וחיים, ובזמן הזה, עמד לידו יהודי אחד ושמע את תפלתו ובקשתו בדמעות רבות ובלב נשבר. כשסיים האברך את התפילה, ניגש אליו אותו יהודי ואמר לו, שמעתי את הצרה שלך ואני יכול לעזור, יש כאן צדיק גדול באזור שדיבורו עושה רעש גדול בשמים "רבי משה מלעלוב" מלאך אלוקים, תיסעו אליו מיד.
אותו אברך כל כך התרגש יצא מיד וקרא לאשתו, אשתו שמחה כל כך אבל מרב ההתרגשות הוא שכח לשאול היכן הוא מתגורר. אותו יהודי כבר נעלם, האברך לא וויתר שאל כל אדם שפגש אבל אף אחד לא יודע. מיד ירד לכביש עצר מונית וביקש ממנו אם יוכל לקחת אותו להאדמו"ר מלעלוב" כמובן שאם הוא יודע היכן הוא מתגורר. הנהג חייך חיוך רחב ואמר שהוא בדיוק הרגע הגיע משם ויודע היכן הוא מתגורר. שניהם עלו למונית ונסעו אל האדמו"ר אל הישועה.
כשהגיעו לאדמו"ר אותו זמן היה שמש מאוד קשה שהיה אחראי על הרב ואמר להם שהאדמו"ר חולה ואף אחד לא יכול להכניס אליו. אשתו של האברך התעקשה ואמרה לו תכנס לאדמו"ר ותגיד לו שזה שאלה של חיים ומוות ממש קריטית. השמש ראה בכך נכנס אל הקודש ויצא מחייך, "אתם יכולים להיכנס".
הם נכנסו לאדמו"ר האישה עמדה בצד וסיפרה לרבי את כל הסיפור על המחלה של בעלה, הרבי סגר את עיניו, ולאחר כמה רגעים אמר שלמה בן חנה בעז"ה יהיה בריא והמחלה תעלם. כשהיא ראתה כך ניצלה את הרגע לבקש עוד ברכות מהרבי, "רבי יש לנו שמונה ילדים, שניים נשואים, שישה לא, הרבי יברך אותנו שכולם יתחתנו" הרבי בירך, בעז"ה כולם יתחתנו. האישה שמחה וביקשה עוד בקשה, "רבי יש לנו מלא חובות מהחותנות הקודמות הרבי יברך שבעלי יזכה לשלם את החובות" וגם זאת הרבי בירך.
חזרו לביתם וכך באמת המחלה עברה, אבל לאחר תקופה שוב חזרה המחלה, נסעו לבית חולים ולאחר מכן הלכו שוב לאדמו"ר שיברך אותו לישועה (הרבי היה ממש תקופה לפני הפטירה שלו) הרבי אמר להם, אמרתי לכם שהמחלה תעבור למה הלכתם לבית חולים. באמת כך היה שוב נעלמה המחלה ולאחר תקופה חזרה עוד הפעם, אבל זכרו את בקשתו של הרבי שהמחלה תעבור ואין ללכת לבית החולים, למרות הכאבים הגדולים והנוראים, הוא לא הולך לבית חולים, אם הרבי אמר שזה יעבור אז זה יעבור. כך באמת עברה המחלה וזכה לאחר מכן לחתן את כל בניו.
בניו התגוררו בערים אחרות שהמגורים שם היו זולים, מחמת החובות של אביהם ביקשו ממנו שימכור את הדירה שלו בבני ברק ויקנה דירה בערים שלנו, גם תגור לידו וגם תכסה את החובות שלך בפער של המחרים של הבתים. כך היה הם מכרו את ביתו ובפער שנשאר כיסו את כל החובות ומיד חזרה המחלה ונפטר. הבנים חשבו שהם גרמו לזה הרבי אמר שהוא ילך בלי חובות, אבל כנראה שהגיע הזמן. זכותו יגן עלינו אמר.
בזכות ברכה אחת
כמה גדול כח ברכתו של הרבי מלעלוב שבזכותו זכו לכל הישועות ואפילו עד הפרט האחרון.
תגיות:
כניסות: 7608
אהבתם? תנסו גם את אלו
-
על פי תהוםסיפורים מהחיים
-
מדינה וממשלה בהדרדרותהילולת צדיקים
-
השפעות בתפילהנקודה למחשבה
-
אני שמוליק מחיפהסיפורים מהחיים
-
עיסקת תיווך מוזייפתהלקח שבסיפור
-
עשה לך רברבנים אורחים
תכנים אחרונים מאת הרב דניאל זר