"ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה", מה קרה ליעקב אבינו שצריך היה לצאת מבית הוריו וללכת לחרן.

ראינו בפרשת תולדות (פכ"ז מא) "ויאמר עשו בלבו יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי", עשו אמר את הדברים בלבו, והוא היה גדול "המאפיונרים", והכלל אצל "המאפיונרים" כשרוצים "להוריד" מישהו, הם לא מדברים על זה, אלו דברים שנסגרים במרתפי הלב, אם רוצים רק לאיים עליו אז מדברים קצת, אבל אם יש תכנית חיסול לא מדברים על זה, וכך למדו מגדול הרוצחים מיסטר עשו כשהוא זומם חיסול על אחיו הוא לא מדבר בפיו אלא רק בלבו.

ובפסוק מ"ב כתוב "ויוגד לרבקה את דברי עשו בנה הגדול", מי אמר לה והרי עשו אמר זאת בלבו, אלא ברוח הקודש הוגד לה (רש"י). ולכאורה קשה שבפסוק מ"ו אומרת רבקה ליצחק "קצתי בחיי מפני בנות חת, אם לוקח יעקב אשה מבנות חת כאלה למה לי חיים" לרבקה אמנו לחיות בלי תורה וקדושה זה לא חיים, והיא אומרת ליצחק שהיא לא רוצה שיעקב יקח כלה מבנות חת, אלא שילך לחרן ושם לאחי לבן יש שתי בנות, רחל ולאה ויתחתן שם.
ולכאורה זה קשה שהרי רבקה ידעה שעשו מתכנן חיסול, ורבקה אומרת ליצחק אני רוצה שיעקב ילך מכאן כדי שלא יתחתן עם בנות חת. למה היא לא אומרת ליצחק את הטעם האמיתי, שתגיד לו נאמר לי ברוח הקודש שעשו רוצה לחסל את יעקב, אלא רבקה חשבה, אם אני אומר לבעלי שנודע לי ברוח הקודש את תכנית החיסול, זה יגרום לו חלישות הדעת, שאני יותר גדולה ממנו בנבואה שהרי לי נאמר ולו לא נאמר, וכי אני אגרום לבעלי צער, ולכן מספרת לו סיפור קצתי בחיי אם יעקב יתחתן עם בנות חת!

כאן שומעים מי זאת רבקה אמנו, איך היא מתייחסת לבעלה, היא לא יוצאת מהכלים מאיומי החיסול של עשו, אלא המחשבה שלה קודם כל לא לגרום צער לבעלי.
אם אנחנו היינו מקבלים בלילה איזה נבואה, מה היינו אומרים לאשה בבוקר, "את לא יודעת עם מי את חיה, יקח לך ארבעים שנה להבין באיזה צל של אילן גדול את מסתופפת, תזהרי בכבודי, תדעי לך אני מקבל שדרים מהעליונים". היום כל הדיוט קורא לעצמו "מקובל" ומחלק כרטיסי ביקור. רבקה אמנו ברחה מהשטויות והדמיונות ולא רוצה לגרום צער לבעל שהיא יודעת דבר שהוא אינו יודע!