לאחר שהבנו את יסוד ההתניה, הפועלת בתחומי החיים הרבים- נבדוק את מידת השפעתה בתחום חינוך הילדים, כשברור, שכמונו בדיוק, יחפצו הילדים "לחזור" לאירועים שהותירו בהם טעם טוב, ויעשו הכל כדי שלא להיתקל בדברים שגרמו להם בעבר לתחושות בלתי נעימות.
ילד שגדל בבית בו שוררת אווירה נעימה, יאהב את הבית ואת כל אשר הוא מסמל בעניו. הוא יראה בהוריו דמויות נערצות, ויעריץ גם את מה שיעודדו אותו לזה. שולחן שבת הערוך למופת, המתנהל באווירה משפחתית נינוחה, כשהאב והאם אינם נזקקים לזוטות (כמו להכריח  ילד לסיים את מנתו, או לעקוב מי ההין לשתות לפני המנה העיקרית), יהפוך לחוויה נעימה מלאת קסם שתיחרת בלב הילד לשנים ארוכות. כשילך לישיבה ויכנס לחדר האוכל לסעודת ליל שבת, יחוש באופן טבעי התרוממות הרוח ושלווה ברוכה תרד עליו. זאת, למרות האופי השונה והנבדל, בין אווירת שולחן השבת הביתי לזו השוררת בסעודת שבת המתנהלת בישיבה. יצוין, כי תחושה זו תפעל כמובן גם בצורה הפוכה: כשהאווירה בישיבה בסעודת שבת מרוממת ונעלה, הזמירות מושרות בדביקות ובהתלהבות, ורצינות מרחפת בחלל, יקלוט הבחור בחושי הרגש הדקים ביותר את הקשר שבין סעודת השבת לאווירה הרצינית, והוא יביא אותה עמו בבואו הביתה לשבת חופשה. ואכן, הורים רבים מעידים, שבנם שב הביתה מן הישיבה ומביא עמו לסעודת שבת ניחוח חדש. לרוב, אין זו פעולה מודעת, אלא התעוררות תת הכרתית הנסמכת על קשר אסוציאטיבי.

כשנבחן את ההיבט הנגדי נראה, שחינוך הכרוך באמצעי דיכוי והשפלה, או בשימוש מסיבי באיומים ובענשים, יגרום לכך, שהילדים ישנאו לא רק את העונש גופו, ואפילו לא "רק" את מי שהעניש אותם אלא גם את מה שהעונש בא לחנך לו. ילד שיאולץ להתפלל באמצעי דיכוי- למשל, הורה שמבייש את בנו ברבים מדי שבת בשבתו כדי שיתפלל כהוגן בביהכנ"ס- לא יתחנך בזאת! כתוצאה, הוא עלול לפתח בעתיד סלידה ושנאה כבושה כלפי התפילה בכלל. התפילה תוגדר בעולמו הרגשי כדבר הכרוך בעגמת נפש ובושות רבות.
אמרו אתם, האם ניתן עם זכרונות כאלו, שלא להכנס לחרדות דכאוניות בהתקרב יום השבת?! גם לאחר שנים רבות.

גם מקרים לא קיצוניים, נשמעים לא אחת מפיהם של אנשים בוגרים, המעידים למשל, כי פרשיות מסוימות בתורה מעוררות בהם דחיה (!). מדובר על פי רוב בפרשיות קשות (בראש צועדת פרשת משפטים) , שהילדים התאמצו מאוד לקלוט את פרטיהן הרבים אך התקשו לעמוד במבחן בהצלחה, וכתוצאה מכך סבלו השפלות וחוסר הבנה מצד המלמד או ההורים.
מן התיאורים- הקיצוניים והקיצוניים פחות- ניתן ללמוד, עד היכן מגיעה השפעתו של חינוך המלווה בלחץ, איומים וענישה. מי שחינוכו היה כרוך במאבקים או בהשפלות, עלול לאמץ התייחסות לא נעימה לדברים שחונך להם. ומנגד, מי שחינוכו נעשה באורח נעים ובשיטות חיוביות של אהבה וחיבה, זוכר לטובה את הוריו ומחנכיו, ומה שחשוב יותר, מפתח יחס של אהדה וחיבה לדברים שחונך להם.