להלן סיפור מופלא אותו סיפר הרב יצחק אמסלם, מורה הוראה בבית שמש ששמע אותו מכלי ראשון, מאותו אדם אשר בדידו הווה עובדא. יש בסיפור זה ללמדנו כי כאשר אדם עושה חסד עם הזולת, הוא למעשה עושה עושה חסד עם עצמו יותר משעושה עם זולתו. או כפי שאמר האדמו"ר ר' שלמה גולדמן מזוויעהל זצ"ל - על כל פסיעה שאדם פוסע עבור הזולת, חוסך הוא בכך אלף פסיעות עבור עצמו!

התאריך בו אירע סיפורנו הוא י"ב אייר ה'תשע"ו, יום שישי.
שמעון חוזר בשעת הצהריים לאחר מספר שעות בהם טייל עם ילדיו. מאחר ושמעון מוצא את פרנסתו מעבודה בלילות, הרי שטיול עם ילדיו דורש ממנו משאבים עצומים. לאחר שהחזיר את ילדיו לביתו, הרגיש כי צריך הוא הפוגה מועטה ולפיכך ביקש הוא לנוח קמעא. לאחר מחשבה קצרה, החליט כי המקום המתאים ביותר בו יוכל למצוא לעפעפיו תנומה, הוא בבית אחותו, שכן ילדיו לא יפריעוהו משנתו ולא יהיה מי שיטריד את מנוחתו. וממחשבה למעשה. שמעון מניע את רכבו ויוצא לנסיעה האורכת דקות ספורות, מגיע לבית האחות, שם עולה על יצועו ונרדם.
חלפה שעה וחצי והנה צלצול טורדני מעירו. הוא מביט על צג הטלפון הנייד וביקש לראות מיהו האדם המתקשר אליו. על הצג מופיע שם של אחד השכנים.

"מעניין מה הוא רוצה ממני?" תוהה. והוא עונה לשכן:
"הלו, מה שלומך אברהם?"
השכן בצד השני עונה בקול מגמגם:
"אני מצטער, האם תוכל לעשות לי טובה?"
שמעון הסתקרן ושאל:
"במה מדובר?"
והשכן עונה כי לצערו הוא סובל מפצעים בפיו, ומתקשה הוא לאכול ולשתות. ידוע כי ישנה רפואה טבעית עבור מחלה זו והיא שתיית חלב עזים. באותם רגעים, מפאת סיבה כלשהי השכן לא יכל לנסוע ולהביא חלב עיזים. הוא שואל את שמעון האם יוכל לעשות עבורו טובה גדולה ועצומה, ויביא לו חלב עיזים טרי מהמושב הסמוך. משמעות הדברים היא, שעל שמעון לרדת לרכבו, לנסוע נסיעה קצרה, לרכוש את החלב ולהביאו לשכן, ורק אז יוכל להמשיך בשינה. אבל שמעון עייף, עייף מאוד. מה יענה? מה יעשה?

השכן שראה כי שמעון מתמהמה הבין את פשר השתיקה ומיד אמר:
"תראה, אני בהחלט אבין אותך אם תסרב, ברי לי שאין זה קל עבורך, בייחוד כאשר הנך זקוק לשינה בשעות היום כדי להחליף כח".
המלחמה בין היצר הטוב ליצר הרע היתה בעיצומה. מחד גיסא, שמעון ממש רוצה לעזור לשכנו ולהביא עבורו חלב עיזים, בכך גם יוכל לעזור לו למצוא מזור למחלתו. פצעים בפה אינה בעיה של מה בכך. אולם מאידך גיסא, היצר הרע לוחש באוזנו: "אתה עייף, אתה חייב את שעות השינה לעצמך, ובכלל היום הגדלת לעשות הרי הוצאת לטיול את ילדיך". ומוסיף הוא ללחוש באוזניו: "אל תדאג, שכן אחר יעשה עבורו את הטובה והוא ישיג את החלב, הוא יסתדר גם בלעדיך".

במלחמת היצר הפעם, גבר היצר הטוב. הוא פונה לשכנו ואומר:
"אל תדאג, אתה יכול לסמוך עלי, אני אביא לך את חלב העיזים עבורך".
למשמע דברים אלו, השכן בירך אותו בכל הברכות הכתובות בתורה ושמעון קם, לוקח את מפתחות הרכב ויורד למטה כדי למלא את משימת החסד שנטל הוא על עצמו.
כשהוא מגיע לרכב ופותח את הדלת - חושכות עיניו. בנו הפעוט נמצא שם. הוא שכח אותו. הוא לא הוריד אותו כשהחזיר את ילדיו לביתו לאחר הטיול. למעשה חלפה שעה וחצי מאז שהוא שכח אותו ברכב.

בחסדי שמים מרובים מצבו של הפעוט היה טוב למדי יחסית לעבודה בה שהה ברכב סגור פרק זמן כה ארוך. הוא מיד הוציאו מהרכב, נתן לו לשתות והמתין דקות אחדות כדי שהוא יתאושש. פרצופו היה מעט אדום אבל היה זה סביר בהחלט בהתחשב בעובדה שהוא נרדם ברכב לפרק זמן מה.
הוא אכן קיבל את בנו במתנה. אין ספק שאלמלא נענה לאותו שכן, היה בנו נשאר עוד זמן מה ברכב, ומי יודע אם לאחר מכן היה ניתן להצילו.
כעת עלינו לשאול את עצמנו - מי הציל את מי? שמעון את השכן או השכן את שמעון?
אין ספק, ממצוות החסד לא מפסידים לעולם!