לכל אחד ואחד מאתנו יש כל מה שהוא צריך בחיים

לכל אחד ואחד מאתנו יש כל מה שהוא צריך בחיים - אמרה זו אינה איזה רעיון פסיכולוגי שנועד להרגיע אנשים. זו האמת!
להינצל מקנאה:
כאן המקום לקשר את הדברים שכבר למדנו, לנושא הקנאה הבעייתית.

יש סיפור עממי ידוע על יהודי עני מהעיר ורשה, נקרא לו ר' משה לצורך העניין, שבאחד הלילות חלם שמתחת לגשר בעיירה רחוקה טמון אוצר גדול. הוא מכר את כל אשר לו, כדי שהיה לו כסף לנסוע לעיירה הרחוקה במטרה לגלות בה את האוצר. ואולם כאשר הגיע לשם וסיפר לרב המקום על מטרת הגיעו לעיירה, הופתע ר' משה לשמוע ממנו שהוא, הרב, חלם דווקא שמתחת לביתו של יהודי ששמו ר' משה המתגורר בעיר ורשה, טמון אוצר אדיר של אבנים טובות ומרגליות.
חוששני שזה סיפור חיינו, אולי של כולנו!

כמה צער וכאב לב סובלים כולנו מפני שאיננו קולטים  ואיננו מבינים  שאנו ייחודיים, סוג א' א', ואנו מקנאים באחרים שלכאורה שפר עליהם גורלם ותנאיהם טובים יותר. לא, לא חסר לנו דבר, והאוצר נמצא תחת ידינו ממש.
הבה לא נשלה את עצמנו. קנאה היא הרגשה עוצמתית שהבורא ב''ה הכניס  בכולנו מלידה, ואף שנמנה כמה וכמה נימוקים שכליים לשלילת הקנאה, עדיין הקנאה תבער בקרבנו, לפחות מדי פעם בפעם, ולא נוכל להיפטר ממנה לגמרי.

אין משמע מדברים אלו שעלינו להשלים עם הקנאה על שלל היבטיה, ואולי אף לטפח אותה, בהיותה חלק מהכוחות שנבראו בנו, אלא שבידינו לרכך את עוצמתה ולהפחית אותה ואת נזקיה, באמצעות תפילה על הדבר ובאמצעות התבוננות שכלית נכונה, המבוססת על תובנות שכבר למדנו: אין טעם לקנא באחרים ולהרגיש רע על שאיננו כמותם, שכן אף אחד מאתנו אינו 'פחות' מהאחרים אלא 'שונה', וכולנו שונים זה מזה. כשם ששלט של מזגן שונה מנגן מוזיקה, אף ששניהם עשויים מחלקי פלסטיק ולוחות אלקטרוניים, מפני שלכל אחד מהם שימוש וייעוד שונה, כך אנו שונים זה מזה ואין טעם לרצות את הנתונים של הזולת, שהרי הם נועדו למילוי תפקידו בעולם ולא למילוי תפקידנו בעולם.

כשם שאיננו צריכים להרגיש נחותים מול אלו ש'יותר' מאתנו, מאחר שהם בסך הכול שונים מאתנו, כך אין שום הצדקה להתגאות על אלו ש'פחות' מאתנו ולהביט עליהם מלמעלה למטה. כולם אהובים, כולם ברורים , כולם גיבורים   ,כולם קדושים ומטרת כולם צריכה להיות לעשות באימה וביראה רצון קונם, כל אחד בדרכו ובהתאם למה שהועידו לו מן השמים.

כמה נעימים היו עשויים להיות חיינו, אילו היינו לומדים לקבל את עצמנו כפי שאנו ולהשלים עם החולשות שברא בנו ה'.
מי יכול למנות את מספרם של בעלי הכישרונות שכשלו ונפלו בדרך, רק מפני שלא השכילו ללכת בדרך המתאימה להם, וניסו לחקות אחרים או ללכת בדרך שאחרים הטיפו להם שבה עליהם ללכת. נימה של 'כזה ראה וקדש!' וניסיון לכפות על מישהו דרך שהוא אינו מתחבר אליה, נועדו לכישלון מראש, ואז יוצאים קירחים מכאן ומכאן-את התפקיד המיוחד לא ממלאים, וגם את הדרך האחרת לא ממצים.