עדיף לשמור על הראיה

בקהילה יהודית גדולה בארה"ב, מתגורר יהודי שלפני שנים אחדות ערך שמחת בר מצוה מרגשת לבנו בכורו. לקראת השמחה המתקרבת, תכנן אותו יהודי להגיע ארצה עם בנו, לתפילות בקברי הצדיקים ולזכות שהגאון הרב שמואל הלוי וואזנר זצ"ל יניח לו תפילין בפעם הראשונה בחייו.
למותר להכביר מילים על ההתרגשות הרבה שקדמה למסע. כבר בגיל 12, במסיבת יום ההולדת שנה לפני, בישרו ההורים לבנם מחמדם כי הם מתכננים מסע לארץ ישראל, בו ישתתפו הנער ואביו. כאשר התפילין הגיעו לביתו והונחו בחרדת קודש על המדף הגבוה, אמר האב בטון מכובד: 'בעזרת השם, תזכה שאת התפילין הללו יניח לך הרב וואזנר בביתו', ועיני הילד נצצו מהתרגשות וציפיה...

שלושה חודשים לפני בר המצוה, בישר האב לבנו על רכישת שני כרטיסי הטיסה, ועל המועד המדוייק שבו הטיסה תמריא. הוא שלח את הילד אל בית הסוכן להעביר את התשלום ולקחת את הכרטיסים, והילד אץ רץ, וצעדיו כמו מרקדים...
היה זה שלושה ימים לפני הטיסה המתוכננת. ההתרגשות כבר בשיאה, האב אורז מזוודות, האם מכינה סנדויצ'ים לטיסה הארוכה, הבן כבר לא נרדם בלילות מזה שבוע ימים... בדמיונו עולות תמונות, רצות כבסרט נע: המטוס הגדול, ההמראה, הנחיתה, הכותל המערבי, ציון הרשב"י במירון, הנחת תפילין בבית הרב וואזנר...

אבי הילד נזכר, כי הרב וואזנר ביקש ממנו לתאם שוב לפני שהוא יוצא ארצה, לוודא כי מצב בריאותו טוב וכי הוא בבית, ויוכל להניח את התפילין כאשר ביקש. כך יצאה לדרך שיחת הטלפון, בה הופתע אבי הילד לשמוע מפי הרב וואזנר: 'החלטתי, שלא נראה שכדאי לכם לבוא אליי' - - -
אבי הילד היה מופתע, לרגע נשימתו נעתקה. הרי נערכו תוכניות, הוזמנו כרטיסים, שולמה התמורה, ההתרגשות בשיאה – מה איפוא קרה בדיוק עכשיו?
הרב וואזנר הסביר: 'בוודאי, יש ענין גדול שרב או צדיק יניח תפילין לנער בר מצוה בפעם הראשונה. הדבר מחזק את הילד, מטמיע בו את ערך קדושת התפילין ומעניק לו כוחות רוחניים חשובים. אך הבה נחשוב: שדה התעופה בארצות הברית, טיסה שלימה וארוכה, שדה תעופה נוסף בישראל – כמה מראות וכמה דיבורים שאינם ראויים עלול הילד לראות או לשמוע...'

האב התחיל להבין, אך הרב וואזנר המשיך: 'אינני אומר שבוודאות הילד יכשל חלילה בראיה או שמיעה אסורה. החשש בלבד מספיק – קורע לב לחשוב שילד צעיר וזך, יטמא את עיניו, ילכלך את אוזניו. כמה כואב כאשר העיניים הקדושות שקיבלנו מתנה, אותם עיניים בהם אנו לומדים ושונים, עוסקים באותיות התורה היקרות מפז – אותם עיניים יקבלו כתמים שחורים דוחים כאלה...
זה לא נעים לבטל את הטיסה, זה גם כרוך בנזק כספי לא מבוטל, אבל זה הרבה יותר כדאי: בארה"ב יש גם יהודים גדולים שיוכלו להניח לבנך תפילין, תוך חיסכון החשש מהמראות והדיבורים האסורים. האמן לי', אמר הרב וואזנר, 'הבן שלך ירויח הרבה יותר אם יישאר בארה"ב וישמור את עיניו, אם יבין כבר בגיל צעיר כי העיניים היא המתנה הכי יקרה שאסור לאבדה בכל מחיר, והתובנה הזו תלווה אותו לכל ימי חייו, ותזכיר לו שהעיניים הם הנכס היקר ביותר, שיש לשומרו מכל משמר!'

'אל תוותר על הכרטיסים, יש להם תפקיד חשוב!' הוסיף. 'את הכרטיסים תתלה בתוך מסגרת בחדר השינה של הנער, ותכתוב מתחתם: 'הפסדנו נסיעה לארץ כדי לשמור את העיניים, כדי לשמור את האוזניים, כדי שחלילה לא ניכשל במבט שאינו ראוי.' זה ייספג בנפש בנך, זה יעורר את ההבנה בקרב כל בני המשפחה שהעיניים הם נכס רוחני, משקפת שמציצה ישר לנשמה, וכמה חשוב לשמור עליהם כי הם יקרים כל כך...'

כך, במילים פשוטות וברורות, הגדיר הרב וואזנר זצ"ל: שווה כל הון שבעולם, ויתור על דברים חשובים ומעלות נשגבות, אפילו רוחניות, העיקר לשמור על העיניים, לשמור על האוזניים, להישאר קדושים וטהורים! מעלתו של יהודי כקדוש, כנקי, כזך וטהור, גדולה ונעלה לאין ערוך, ושווה ויתורים רבים ומפליגים...
כי לא ויתורים הם, אלה קנינים! בויתורים האלה קונה היהודי את הישארותו בקבוצה האצילית של בני המלוכה, את היותו נסיך שעיניו אינן הפקר לכל רוח, את היותו מורם מעם שאוזניו יקרות, ומה שעובר בעדן עובר ניפוי ובידוק. הקדושה היא סימן ההיכר שלנו, המעידה על היותינו גבוהים ומרוממים יותר – אפשר לוותר עליה?