הפסק והיסח דעת בתפילין

1. הנה ביארנו בהלכות הקודמות שאם הוציא תפילין של ראש לפני תפילין של יד, צריך לעזוב את התפילין של ראש ולהניח תפילין של יד בראשונה ורק אחר כך לחזור ולהניח תפילין של יד, ולכן לא יוציא את שניהם בבת אחת מן הכיס, ואפילו אם שניהם מחוץ לכיס לא יכין את התפילין של ראש כדי שיהיו מוכנות להנחה מיד אחר שיניח תפילין של יד, אלא יניח תפילין של יד ורק אז יטפל בתפילין של ראש להכנתן לצורך המצוה, ומכל מקום אחר שהידק את התפילין על זרועו קודם שכרך את הכריכות על ידו רשאי להוציא את התפילין של ראש מן הכיס.

2. דין הפסק והיסח דעת של תפילין הם כמו טלית (חוץ מנכנס לבית הכסא וכמו שנבאר מספר 3), ולכן אם הוריד את התפילין על דעת לחזור ולהניחן, אם הוא בתוך חצי שעה אין צריך לחזור ולברך כאשר חוזר ומניחן, אולם אם כבר עבר חצי שעה צריך לחזור ולברך, ואם חלץ תפילין בסתם דהיינו שלא חשב באותה שעה אם יחזור ויניחן או לא, והוא הדין שאם חוזר ומניחן בתוך חצי שעה אינו צריך לחזור ולברך, אפילו אם עשה כן שלא בשעת תפילה, וכל שכן שהוא נמצא בשעת תפילה, אולם אם כבר עבר חצי שעה צריך לחזור ולברך, והחולץ תפילין על דעת שלא לחזור ולהניחן , וחזר בו ורוצה לחזור ולהניחן צריך לחזור ולברך אפילו שלא עברו כמה דקות, וכן אם קיפל את התפילין ונתן בתוך הכיס זה מעיד שבדעתו אינו חושב לחזור ולהניחן, ולכן אם חוזר ומניחן אפילו מיד אחר שקיפלם צריך לחזור ולברך.

3. אם חלץ תפילין ונכנס לבית הכסא, צריך לחזור ולברך על התפילין כאשר בא שוב להניחן, ואפילו היה בדעתו כאשר נכנס לבית הכסא לחזור ולהניח את התפילין אחר שיצא מבית הכסא, צריך לחזור ולברך שוב פעם על התפילין, וההבדל בין תפילין לטלית (שבטלית הדין הוא שבית הכסא אינו הפסק, ולכן אם הוריד את הטלית ונכנס לבית הכסא כאשר חוזר להתעטף אינו צריך לחזור ולברך) שטלית אין איסור מעיקר הדין להיכנס עמה לבית הכסא אלא שמצד בזיון לא נכנסים, אולם תפילין זה חפץ של קדושה ויש איסור מעיקר הדין להיכנס עם תפילין לבית הכסא, ולכן בית הכסא לתפילין זה הפסק ולטלית זה לא הפסק.

4. אם נשמטו התפילן ממקומם שצריכים להיות על היד או על הראש, אינו חוזר לברך שוב כאשר מסדר אותן במקומן ואין הבדל אם אירע לו כן בשעת התפילה או לא בשעת התפילה, וכל שכן אם לא זזו התפילין ממקומן לגמרי (אלא זזו קצת) שאינו חוזר לברך כאשר מסדר אותן במקומן.

5. החולץ תפילין על מנת להניח תפילין אחרות, צריך לברך על התפילין האחרות, וטוב שיעשה איזה הפסק והיסח הדעת ביניהם, וכן אם אחר שהניח תפילין מצא שהתפילין שעליו פסולות או שנפסלו אחר שהניחן, ומחליפן בתפילין אחרות, צריך לברך על התפילין האחרות, וטוב שיעשה הפסק והיסח דעת ביניהם.  

6. החולץ תפילין על דעת להניח תפילין אחרות, ונמלך בדעתו ורוצה לחזור ולהניח את התפילין הראשונות , צריך לחזור ולברך, ואפילו אם בא לחזור ולהניח את התפילין הראשונות מיד אחר שחלצן.

7. אם בא להניח תפילין של יד וברך עליהם וקודם שהידקם נפסק הקשר של התפילין, אם תקנו ללא היסח הדעת, אינו צריך לחזור ולברך וכן אם נפסק הקשר קודם שהניח תפילין של ראש אינו חוזר ומברך, אולם אם כבר הניח תפילין של ראש ואז נפסק לו התפילין של יד צריך לחזור ולברך שוב, אולם אם רק הותר ההידוק של התפילין על ידו בין שכבר הניח תפילין של ראש בין קודם שהניח תפילין של ראש, אינו צריך לחזור ולברך.

8. תפילין של ראש ותפילין של יד אינם מעכבים זה את זה, היינו שאם יש לאדם רק תפילין של יד או רק תפילין של ראש יניח את התפילין שיש אצלו, ולכן אם יש לו רק תפילין של יד יברך "להניח תפילין" ויניחה, ואם יש לו רק תפילין של יברך "על מצות תפילין" ויניחה, וכן אם ישלו תפילין של יד ותפילין של ראש ומחמת אונס אינו יכול להניח את שתיהן אלא רק אחת מהן, יניח את התפילין שיכול להניח.

9. אם אין לו אלא תפילין של יד או של ראש, ויודע שיביאו לו את התפילין השני בתוך זמן קצר, קודם שיעבור זמן קריאת שמע ותפילה, ימתין עד שיביאו לו את התפילין שחסרים לו, כדי שיניחם ביחד ויקרא  קריאת שמע ותפילה עם שני התפילין.

10. אם יש לו תפילין של יד שנעשתה לפי שיטת רש"י ותפילין של ראש שנעשתה לפי שיטת רבנו תם או להיפך שיש לו תפילין של יד שנעשתה על פי שיטת רבנו תם ותפילין של ראש שנעשתה לפי שיטת רש"י, יברך על התפילין שנעשתה על פי שיטת רש"י, דהיינו שאם התפילין של יד הם לפי שיטת רש"י יברך "להניח תפילין", ואם התפילין של ראש הם לפי שיטת רש"י יברך "על מצות תפילין" (ולא יברך על תפילין של יד).