מצוות תוספת שבת

1. נאמר בתורה לגבי יום הכיפורים "מערב עד ערב תשבתו שבתכם", וביארו חז"ל שיש מצוה להוסיף בצום יום הכיפורים ובשביתה ממלאכה מיום חול על הקודש מעט זמן בכניסתו ומעט ביציאתו. וכתבו כמה מרבותינו הראשונים, שגם בשבת וחגים יש מצווה מהתורה להוסיף מחול על הקודש ולשבות ממלאכה מעט זמן (אפילו שתי דקות) קודם שקיעת החמה של כניסת השבת ואחר צאת הכוכבים של יציאת השבת, ויש הסוברים שמצוות תוספת שבת בשבת וחגים היא מצווה מדברי חכמים.

2. מצוות תוספת שבת חלה ממילא זמן מועט קודם השקיעה, ובעצם הדבר שהאדם פורש ממלאכה בזמן זה והסיח דעתו מכל מלאכה קיים בזה מצוות תוספת שבת, ויש המהדרים לומר בפיהם בפירוש כמה דקות לפני השקיעה "הריני מקבל עלי שבת קודש, והריני מכוון בזה לקיים מצוות תוספת שבת מחול על הקודש".

3. יש להיזהר לכתחילה לסיים תפילת שמונה עשרה של מנחה כמה דקות לפני השקיעה, שהרי אז מקבל עליו תוספת שבת ותפילת מנחה קשורה ליום חול, אבל גם אם סיים את התפילה לאחר השקיעה, כל שלא עברו 13 וחצי דקות זמניות לאחר השקיעה (שהם לא פחות מעשר דקות לאחר השקיעה בכל השנה), יש לומר שמעיקר הדין קיים מצוות תוספת שבת בדקות מועטות אלו שנשארו עד צאת הכוכבים, ולכן אם רואה האדם שקרוב הדבר שיסיים את תפילת המנחה לאחר שקיעת החמה, יעשה תנאי קודם השקיעה ויאמר "הריני מקבל על עצמי שבת לעניין פרישה ממלאכה, אבל לא לעניין תפילת מנחה של יום חול", וכיוון שעיקר מצוות תוספת שבת היא פרישה ממלאכה, אם כן יוצא שקיים בזה מצוות תוספת שבת, ועדיין יכול לכתחילה להתפלל מנחה של יום חול, שהרי לא קיבל על עצמו שבת לעניין התפילה.

4. כיון שמצוות תוספת שבת פירושה הוא שצריך להוסיף מחול על הקודש מזמן שהוא וודאי יום חול, וכיון שיש כמה דעות ממתי מתחיל זמן שקיעת החמה, לכן הרוצה להדר ולצאת ידי חובת כל הדעות יקבל שבת 20 דקות קודם שקיעת החמה, ויאמר בפירוש בפיו שמקבל על עצמו שבת קודש, אולם זאת בתנאי שכבר התפלל מנחה קודם שמקבל על עצמו שבת, שהרי לאחר שקיבל על עצמו שבת איך יתפלל מנחה של יום חול.
ואם לא הספיק להתפלל מנחה ורוצה לקיים את ההידור הנ"ל, יכול לקבל שבת עם תנאי, שמקבל על עצמו שבת רק לעניין פרישה ממלאכה ולא לעניין תפילה וכנ"ל.
ואם קיבל על עצמו שבת בלי לעשות את התנאי הנ"ל ועדיין לא התפלל מנחה, כיון שקבלתו היתה קבלת שבת ביחידות, יכול להתפלל מנחה של חול. [והסיבה לכך היא שתפילת מנחה של חול לאחר שקיבל שבת ביחידות, איננה יותר חמורה מלעשות דבר האסור מדרבנן לצורך מצוה בזמן בין השמשות, והרי הדין הוא שמותר לעשות דבר האסור מדרבנן לצורך מצוה בבין השמשות.]

5. אם קיבל על עצמו שבת עם הציבור כגון בזמנינו שהמנהג לקבל שבת כל הציבור ביחד באמירת "מזמור שיר ליום השבת, ונזכר אז שלא התפלל מנחה, שוב אינו יכול להתפלל מנחה, אלא יתפלל ערבית של שבת פעמיים, הראשונה לשם תפילת שבת, והשנייה לשם תשלומין של מנחה.

6. אדם שבא לבית הכנסת לאחר שכבר הציבור קיבלו עליהם שבת באמירת "מזמור שיר", והוא לא קיבל שבת עימהם ולא אמר "מזמור שיר" ועדיין לא התפלל מנחה, יכול להתפלל מנחה, אבל לא יתפלל בתוך בית הכנסת, שכיוון שבמקומם עשו את היום לקודש, לא יתפלל שם מנחה של חול.

7. אדם שקיבל על עצמו שבת ביחידות קודם שקיעת החמה, והרגיש שהוא צמא, רשאי לשתות מים ושאר משקים או לטעום איזה דבר מאכל עד קודם שקיעת החמה, ואם הקדים להתפלל ערבית קודם השקיעה נאסר מאז באכילה ושתיה עד שיעשה קידוש.

8. אדם שקיבל על עצמו שבת ביחידות, נאסר מאז בכל הדברים האסורים לעשות בשבת, אולם מותר לו לעשות דברים האסורים מדברי חכמים לצורך מצוה, וכגון שאם שכח לעשר את הפירות והירקות מותר לו לעשרם אז לצורך מצוות סעודות ועונג שבת, ואף על פי שנאסר בעשיית מלאכה, מותר לו לומר לאדם אחר שעדיין לא קיבל על עצמו את השבת שיעשה מלאכות בעבורו.