המניעים מאחורי התגובות

כנגד ארבעה אבות...

העובדה שההורים רוצים שילדיהם יהיו בדיוק כפי שהם רוצים שיהיו, לא היתה גרועה- לו רק היתה אפשרית. מכוח הטבע האנושי שיצר הבורא, ולפיו האנשים די שונים ובעלי מזג ואופי נבדלים, הדבר בלתי אפשרי ואף גורם להשלכות- שלו לא היו מזיקות, היו מעלות חיוך על שפתינו.

יש וההורים, המונעים על ידי דחפים שונים, גורמים לילדיהם לפתח נטיות מסוימות, שיציקו להם במהלך כל חייהם, ועלולות אף להביא לתוצאות מעשיות מרחיקות לכת.

וכך זה פועל: א (מניעים שונים של ההורים), גורם ל-ב (תגובות ההורים למעשי הילדים), שמשפיע על

ג (מעוררות בילדים רגשות כאלו ואחרים), שבמהלך הזמן מעצב את ד (אופי הילדים וגישתם לחיים).

זהו תהליך ברור, שניתן לעקוב אחריו כשצועדים בו זמנית בשני מסלולים בנתיבי הזמן. במסלול הראשון, נצא בעקבות ההורים ונבחן את השתלשלות תגובותיהם. במקביל ממש, נצא בנסיעה לאחור במנהרת הזמן של בוגרים שפיתחו בעיות מסוימות ונבחן את ההיסטוריה שלהם. לרוב, נוכל בסייעתא דשמיא להיפגש בדרך... 

מעניין לשים לב, איך מגיבים ארבעה סוגי הורים לאותה בעיה בדיוק. עם מעט הגיון ושכל, נעקוב ונראה מה מסתתר מאחורי תגובת ההורה ומה מניעיו. נמשיך לעקוב אחרי ההבדלים ונגלה, שהם ישתקפו גם בצורה שהילד יקלוט את תגובת ההורה וגם ברגשות מסוימים שהוא יפתח כתוצאה ממנה, דבר שיהיה בעל השפעה מכרעת על גיבוש אופיו האישי לעתיד, מתוך כך שהוא יפרשן את הוריו וילמד מהם כיצד לפעול ומתוך איזה מניעים לנוע.

ההורה העייף:

ילד כבן אחת עשרה מגיע הביתה מן הלימודים ומושיט לאביו פתק מן המלמד, המתלונן שהילד הפריע במהלך השיעור, כשדיבר עם חבר והפר את הריכוז והמשמעת ששררו בכיתה.

האב מתפרץ בכעס בלתי מוסתר על הילד, תופס בדש חולצתו וצועק: ''יש לי מספיק בעיות בחיים גם בלעדיך... אין לי זמן וסבלנות להתעסק עם הבעיות שאתה יוצר לי חדשים לבקרים! למד להתנהג כיאות, התחל להיות בן אדם ומצא כל דרך שהיא כדי להסתדר עם המלמד, בלי שיצטרכו בכל פעם לערב אותי בתמונה. אינני מוכן לשמוע עוד שום תלונה עליך, מובן?!''

מה עומד מאחורי התגובה?

מדובר באיש קשה יום, המוטרד מאוד מדברים שונים הסובבים אותו בחיי היומיום. הוא קצר רוח וחסר סבלנות להתמודד עם בעיותיו האישיות, ונבוך מול מבוכי המציאות. הפתק שהילד הביא מה''חדר'', הוא יותר מדי בשבילו, והוא מבקש בכל לשון ובכל נימה ''רק קצת שקט''. אב כזה לא יפנה מיזמתו למלמד ולא יזום כל פעולה, מחשש שהדבר ידרוש ממנו זמן, כח ואנרגיה. זה בעצם מה שמפריע לו בתלונה של המלמד בנוגע לילדו: העובדה, שבכך נוספת לו טרדה נוספת על טרדותיו המרובות.

אגב, תגובה כזו שכיחה יותר אצל אבות מאשר אצל אמהות, שברוב המקרים מגלות יותר נכונות להתמודד עם בעיות המתגלות אצל ילדיהן, ואינן מנסות ''להיפטר'' מהטרחה הכרוכה בטיפול בהן.

השפעת התגובה על הילד: הילד שאינו טיפש, יקלוט, כי לאביו אין פשוט זמן וכוח להתעסק עם ''שטויותיו''. מכאן ואילך, הוא ימנע מלהיכנס ל''תקר'' עם אביו ויעשה ככל שביכולתו, כדי להשאר בכל מצב בתחום שבו לאביו אין דריסת רגל. הוא לא יפנה לאביו בבקשות סיוע, ולא יראה בו כתובת לקבלת עצה טובה. ויבין שאביו מעדיף טרדות אחרות על אלו שמוצבות בפניו בשל חינוך ילדו.

מלבד זאת עלול הילד- לאחר שייחשף לתגובות חוזרות ונשנות מעין אלו-לפתח רגשות אשמה, על שהוא גורם להוריו טרדות מיותרות ואינו מתחשב במה שיש להם בלאו הכי. במקרים קיצוניים, הוא אף עשוי לפתח תסביך, בהגיעו לידי מסקנה שהוא פשוט ''עומד להוריו בדרך'' ומפריע להם כגורם מיותר ומטריד.