שכר מי ששומר על עיניו

אומר הנביא ישעיה: ועוצם עיניו מראות ברע – מרומים ישכון, מצודות סלעים משגבו, לחמו נתן, מימיו נאמנים, מלך ביפיו תחזינה עיניך, תראינה ארץ מרחקים וכו'".
נבאר דברי הנביא. ועוצם עיניו מראות ברע, מי ששומר על עיניו ולא מסתכל במקומות האסורים או על דברים טמאים, מרומים ישכון – מצליח בכל אשר יפנה, כמו יוסף הצדיק שעליו נאמר בן פורת עלי עין, וכל אשר הוא עושה ה' מצליח בידו! מרומים ישכון, מי שמקדש את עיניו, גופו פה אבל באמת הוא שוכן במרומים, הנשמה שלו רואה הנעשה בעולמות העליונים. מטיילת בעליונים. מצודות סלעים משגבו - הוא יושב איתן ושם בסלע קינו. לחמו נתן - פרנסתו מזומנת לו. מימיו נאמנים - מפרש"י שיש לו נחת מהילדים שלו, הולכים בדרכו של בורא עולם. מלך ביפיו תחזינה עיניך - יזכה לראות את מלך המשיח, מלך המשיח "והריחו ביראת ה'" אי אפשר לתאר את גדלות של המשיח, מי שאין לו עיניים קדושות לא יוכל לראות את המשיח. תראינה ארץ מרחקים - יהיה לו עיניים רוחניות הרואות רחוק. 

כל אבר יש לו כנגדו אבר רוחני, יש עיניים רוחניות כנגד העיניים הגשמיות, כך מבואר בספרי הקבלה. מי שעוצם עיניו מראות ברע מקדש את עיניו הרוחניות. הנה רבי מתיא בן חרש כל ימיו שמר על עיניו, וזיו פניו כפני חמה, שרף את עיניו הגשמיות, כי עם כל הקדושה שלו פחד "שמא" יחטא ושרף את העיניים שלו. אבל מי שעיניו פגומות, מי שרואה סרטי תועבה, הוא כמו מת בשמים! סומא נחשב כמת! עדיף לו לשרוף את עיניו הגשמיות מלשרוף את עיניו הרוחניות. והשומר את עיניו זוכה לראות מסוף העולם ועד סופו.

מסופר על רבי זושא מאניפולי, זיע"א, אחיו של רבי אלימלך זיע"א. שבאה לפניו אשה ובכתה שזה חמש עשרה שנה שהיא עגונה ואינה יודעת היכן בעלה. רבי זושא לקח את האתרוג שלו הסתכל בו, אמר לה, בעלך נמצא בצרפת ברחוב פלוני בית מספר פלוני. שאלה אותו היכן זה כתוב באתרוג, אמר לה, האתרוג כנגד כדור הארץ, מי שעיניו קדושות רואה את זה. 
היה ילד אחד שאבד בחו"ל, והלכו לבבא סאלי, ושלח אותם לבנו רבי מאיר, הוא אמר להם לכו כאן וכאן, ומצאו אותו. שורש כל הקדושה והטהרה בעיניים, יותר משאר איברים, לכן מרומים ישכון, ואם לאו, נופל וגלוי עינים. 

כל הברכות האלו, איזה שמחה! ולעומת זאת, העבירה מביאה עצבות, כמה עשרות פונים אלי ואומרים לי אני בדכאון, לעומתם ברוך יאמר "אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה", אבל רשעים מלאי חרטות. איזהו גיבור הכובש את יצרו, איזה שמחת חיים ואושר, רואים שכינה על פניו, הוא מאיר ועיניו זורחות. כמה נחת יהיה לך! באים לכאן חילונים ומספרים על בתים שמתרסקים, על חיים שנהרסים, על חלומות מנופצים, ועל עתיד שחור. חורבן עולם! והתורה הקדושה, "דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום". 

אומרת התורה על יוסף הצדיק: "בן פורת יוסף בן פורץ עלי עין, בנות צעדה עלי שור" היו הבנות זורקות עליו תכשיטים כדי לראות מלך ביפיו, אבל יוסף הצדיק שומר על עיניו. אמר הכתוב "וינח בגדו בידה וינס ויצא החוצה", יוסף היה מסלסל בשערו, אמר הקב"ה אני מגרה בו את הדוב, ואותו דוב תופס את יוסף, והוא נמלט ומשאיר בגדו בידה. ומקשה מרן הגר"ח שמואלביץ זיע"א, הלא ידענו היטב את כחם של בני יעקב אבינו, של השבטים הקדושים, שניים מהם החריבו את שכם, ואיימו להרוס את מצרים. מדוע הוא בורח ומשאיר את בגדו אצלה שתוכל להוציא עליו דיבה. עונה רבי חיים, עבירה זה אש, מאש בורחים! לא משחקים באש, לכן ויעזב בגדו בידה. 

כשיצאו עם ישראל ממצרים לקחו את ארונו של יוסף, כשהגיעו לים סוף הים לא רצה להפתח, כמו שכתוב בתהילים: 'הים ראה וינוס' - מה ראה? אומרים חז"ל ראה ארונו של יוסף, ומה אמר הים, הוא נס מעבירה אני נס מפניו. מכל הצדיקים רק הוא זכה לכינוי "יוסף הצדיק" כי היה לפניו ניסיון כזה ועמד בו.
שבת שלום!