פרשת וישלח

בפרשה התורה מספרת על יעקב אבינו שהיה בדרכו לפגישה עם עשו, ואחר שחצה את מחנהו לשנים, והעביר את כל מה שהיה לו נשארו כמה פכים קטנים וחזר עבורם. כמבואר בגמ' (חולין צא) "פכין קטנים נותרו וחזר לקחתן" ודרשו את זה מהמילה 'לבדו' אל תקרי 'לבדו' אלא 'לכדו'. כלומר שנשאר דבר שאינו נחשב כמעט למאומה, משום כך נאמר שכבר העביר את הכל, ומכל מקום נשאר דבר מה שבגללו חזר. ועל כך הוסיפו רבותינו והסבירו וכל כך למה ? וענו: "צדיקים חביב עליהם ממונם יותר מגופם מפני שאין פושטים ידיהן בגזל". והדברים צריכים הסבר מדוע באמת לצדיקים חביב עליהם ממונם הרבה. גם יש להבין מה ענין זה לפי שאין פושטים ידם בגזל.

בספר 'דעת שרגא' מבאר כוונת חז"ל כי הצדיקים חוששים שאם הם יזלזלו בממונם, עלולים לבוא על ידי זה לפשוט את ידיהם בגזל, כי אם הם יותרו בקלות על ממונם, יתכן מאוד שהם יאבדו את ממונם ולא ישימו לב כשהחפצים שלהם הולכים לאיבוד, ואז יגיעו לידי עניות, וקרוב מאוד שיבואו להכשל בגזל. נמצא שחביבות הממון אצלם הוא גדר וסייג שלא יבואו להכשל באיסור גזל.

עוד היבט נוסף, מי שמזלזל בממונו ולא איכפת לו לאבד אפילו פכים קטנים, הוא מטביע בנפשו טבע של זלזול וחוסר התחשבות ברכוש, ומכאן הדרך לפשוט ידיו בגזלה היא קרובה מאוד, כי היות שאינו מחשיב את הרכוש של עצמו, ואינו מעריך את הזמן והכוחות שהושקעו בהשגת הרכוש זה, עלול להביא אותו גם לזלזל ולא להעריך את הבעלות של השני על רכושו. ודבר זה ניתן ללומדו מהמעשה המובא בגמ' בבא מציעא (כד עמוד א) שם מספרת הגמ' על מר זוטרא החסיד שנגנב לו כוס כסף מהמקום שישן שם, הוא ראה איזה תלמיד שניגב ידיו בבגד של חברו. אמר: זה הוא הגנב שהרי לא איכפת לו ממון חברו. ואז כפה אותו, והודה לו שהוא לקח את כוס הכסף. ע"כ. הרי שמר זוטרא תפס את הגנב דוקא בגלל שזלזל בדבר קטן שניגב ידיו בבגד של חבירו, וזה היתה הוכחה שלא אכפת לו מממון חבירו, והוא מסוגל לגנוב כוס כסף.
ובזה מובן מדוע חזר יעקב אבינו על פכים קטנים, כי ממונם של הצדיקים חשוב להם יותר מגופם, היות והם מעריכים ונותנים לרכושם את המעמד הנכון ואת החשיבות הראויה לו, כדי שלא יבואו לפשוט ידיהם בגזל. ולשם כך כדי שלא יבוא ח"ו לאיזה חשש של גזלה, העדיף יעקב אבינו לסכן את עצמו ולעבור באמצע הלילה את מעבר יבוק להחזיר את הפכים קטנים שלו, כל הטורח וכל הסיכון היו ראויים בעיניו כדי שלא יבוא לאיזה חשש רחוק של עבירה.

למדים אנו מזה עד כמה צריך להתרחק מכל עברה ומכל חשש ואפילו חשש רחוק של עבירה, וכפי שמזהיר שלמה המלך בחכמתו "מכל משמר נצר לבך כי ממנו תוצאות חיים" ומפרש רש"י בשם מדרש רבי תנחומא "מכל מה שאמרה תורה הישמר נצור לבך מעבור עליו בין עברה קלה ובין עברה חמורה, כי ממנו תוצאות חיים כי מאותה שהיא קלה בעיניך יהיו לך חיים ושכר גדול אם תקיימנה".