פרשת תרומה

בפרשה אנו לומדים על עשיית כלי המשכן ובסוף אחר הציווי על עשיית המנורה נאמר "וּרְאֵה וַעֲשֵׂה בְּתַבְנִיתָם אֲשֶׁר אַתָּה מָרְאֶה בָּהָר" ופירש רש"י מגיד שנתקשה משה במעשה המנורה, עד שהראה לו הקדוש ברוך הוא מנורה של אש: ע"כ. וכעין זה פירש רש"י גם על הפסוק "זה יתנו כל העבר על הפקדים מחצית השקל בשקל הקדש" ופרש"י "זה יתנו" הראה לו כמין מטבע של אש ומשקלה מחצית השקל ואומר לו כזה יתנו. ע"כ. ולכאורה צריכים אנו להבין מדוע נתקשה משה דווקא במעשה המנורה ובמצות מחצית השקל, הלא היו כלים נוספים שמלאכתם היתה מורכבת ובלתי פשוטה. ואף אם נאמר שמעשה המנורה היה מורכב במיוחד הלא 'מחצית השקל' בודאי אינו מושג מופשט, ובו לכאורה לא היה צורך בהסברים נוספים.

בספר 'מקדש הלוי' מבאר שבודאי לא התקשה משה בעצם עשיית המנורה או בעצם צורתה של מחצית השקל, כשם שהוא הבין את שאר עניני מלאכת המשכן, הוא הבין היטב כיצד עליו לעשות את המנורה, ובודאי הבין מהי מחצית השקל שצריכים ישראל לשקול. אכן 'קושייתו' של משה היתה אחרת לחלוטין, ונגעה לרבדים עמוקים יותר בשתי מצוות אלו וכפי שיתבאר, הנה המנורה הלא מרמזת על התורה הקדושה והאור מסמל רוחניות וכפי שאומר הכתוב "כי נר מצוה ותורה אור" ומעתה התקשה משה רבינו הכיצד ניתן להביא זהב שהוא סמל החומריות, ולהשתמש בו למלאכת הכלי אשר כל כולו רוחניות? הכיצד יבטא הזהב את רוחניותה של המנורה ? וכמו כן התקשה באשר למצות מחצית השקל שעליה נאמר "לכפר על נפשותיכם". משה רבינו בודאי ידע היטב מהי מחצית השקל, אולם הוא לא הבין כיצד באמצעות כסף שהוא חומרי במהותו יכולים ישראל לכפר כפרה רוחנית על נפשותיהם. זו היתה 'קושייתו' של משה רבינו.

ועליה השיב לו הקב"ה באמצעות דוגמא שהביא לו 'מן האש' עצמה. כאשר הראה לו מנורה של אש ומחצית השקל של אש. שכן גם האש כמו הכסף והזהב נוטה לשני צדדים, צד האחד: הרי היא מארבעה אבות נזיקין וביכולתה להרע ולהשחית, השחתה אשר כמעט אין דומה לה."כי תצא אש ומצאה קוצים ונאכל גדיש" כח ההשחתה של האש הינו בלתי נתפס ובלתי נשלט. אולם מאידך האש הינה כלי יסודי אשר בלעדיו יתקשה האדם בתיקון מזונותיו ואף היא משמשת לחימום מיטיב עם הבריות ומאירה את דרכם בחשיכה.
בדומה לאש הסביר הקב"ה למשה רבינו גם הכסף והזהב יכולים להטות לשני קצוות. מחד גיסא יכולים הם להיות גשמיים וחומריים ואף למשוך את האדם אל תהומות החומר העכור. אולם מאידך גיסא אם משתמש האדם בכספו ובזהבו למטרות נעלות רוחניות, הרי שבכך מרומם הוא את העצם החומרי שבכסף ובזהב והחומר הזה יכול לכפר על נפשו, ואפילו להתרומם לדרגה כה גבוהה עד שיהיה ראוי להשראת השכינה. ואנו צריכים להפיק את הלקח ולזכור את המוסר. עלינו להבין, כי כל מה שברא הקב"ה בעולמו יכול לבוא לידי שימוש לצורך רוחני של עבודת ה', הבחירה הינה איפוא בידינו, האם ננצל את המשאבים החומריים שניתנו לנו בכדי לעלות ולהתעלות באמצעותם ואזי נתקדש אנו ויתקדשו הם עמנו, או שמא נשקע אחריהם בתהומות החומר ואז נמצאו כל הצדדים נפסדים.