בפרשה מספרת התורה אחר שנסעו מהר ההר דיברו העם באלוקים ובמשה "לָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם לָמוּת בַּמִּדְבָּר כִּי אֵין לֶחֶם וְאֵין מַיִם וְנַפְשֵׁנוּ קָצָה בַּלֶּחֶם הַקְּלֹקֵל" ומיד בא העונש כמבואר בפסוק הבא: וַיְשַׁלַּח ה' בָּעָם אֵת הַנְּחָשִׁים הַשְּׂרָפִים וַיְנַשְּׁכוּ אֶת הָעָם וַיָּמָת עַם רָב מִיִּשְׂרָאֵל. העם הבינו ובאו ובקשו ממשה סליחה וגם בקשו שיתפלל בעדם, והקב"ה ציוה למשה שיעשה נחש נחשת והיה כל הנשוך וראה אותו וחי. ובתלמוד ירושלמי (ראש השנה פ"ג ה"ט) דרשו חז"ל כך: "והיה הנשוך" לא כתב כאן, אלא "כל" הנשוך, אפילו נשיכת כלב אפילו נשיכת נחש. ולא דומה, נשיכת כלב- "וראה". נשיכת נחש- "והביט". ע"כ. חז"ל באו ללמד אותנו שלא רק מי שננשך ע"י הנחשים התרפא, אלא גם מי שננשך ע"י כלב התרפא. והדברים לא מובנים מה רצו ללמד כאן. ובפרט המשך הדברים ואינה דומה הריפוי מנשיכת הכלב לנשיכת הנחש, נשיכת כלב "וראה" ונשיכת נחש "והביט". מהי משמעות הדברים הללו.
בספר 'רוח חכמה' ביאר הגאון ר' שבתי אטון זצ"ל הנה במשנה בראש השנה מבואר כי אופן הריפוי היה תלוי לפי מדרגתם בכניעה לפני ה', בשעה שישראל משעבדין את ליבם לאביהם שבשמים היו מתרפאים. ואם כך אם היו כאן שתי נשיכות הוי אומר שהיו כאן שני סוגים של חוטאים, יש סוג של 'כלב' ויש סוג שני שהוא 'נחש', ומידה כנגד מידה בא להם העונש, מי שנשכו כלב מפני שחטאו היה בענין זה של 'כלב. ומי שנשכו 'נחש' הוי אומר כי חטאו היה בסוג של 'נחש'.
אלא שיש לבאר מהו סוג חטא של כלב, ומהו סוג חטא של נחש. ומבאר הרב כך: 'הכלב ונחש' הם משל לשני אופני היצר הרע בעולם. יש יצר הבא מתוך תאוה ועקשות לב להטמע בהבלי העולם, והוא נמשל לכלב שתכונתו בעזות. כמבואר בגמ' ביצה (כה ע"ב). ויש יצר הבא בערמה ובהסתה על פי שכל והגיון, כמו הנחש בפיתויו לחוה. וכענין שאמרו בגמ' חולין (צא ע"ב) כתלמיד חכם נדמה לו. ויצר הרע הזה שבא בהסתה קשה מן הראשון.
ולפי המבואר בדברי הירושלמי היו בעם ישראל נשוכי כלב ונשוכי נחש. והיינו שחלקם נכשלו ביצר הרע של התאוות, שהוא בחינת עזותו של הכלב. וחלקם נכשלו ביצר הרע של חכמות חיצוניות שהוא בחינת ערמומיותו של נחש. ולכן יש שננשכו ע"י הכלב ויש שננשכו ע"י הנחש.
וכאשר באו ובקשו מחילה ממשה ובקשו שיתפלל בעדם שהקב"ה ירפא אותם. שלח הקב"ה רפואה לשני הסוגים הללו, אך בדרכים שונות. 'נשוכי הכלב' נאמר עליהם "וראה אותו וחי" כיון שרעתו גלויה די היה לאותם נשוכי כלב בראית נחש הנחושת כדי להרפא. אבל 'נשוכי הנחש' כאן היה צריך משהוא יותר עמוק ועליהם נאמר "והביט אל נחש" צריכים היו להבטה עמוקה יותר כדי להכיר בערמימות היצר ולשעבד את לבם לאביהם שבשמים עד שנרפאו.
מסביר הרב: אותם 'נשוכי כלב' שנלכדו ביצר הרע של ים התאוה די לרפאותם 'בבוא וראה' שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם. מדת בשר ודם מקניט את חבירו יורד עמו לחייו, אבל הקב"ה אינו כן קלל את הנחש עולה לגג מזונותיו עמו, יורד למטה מזונותיו עמו. (גמ' יומא עה). דהיינו שמתוך שיראו בגדולתו של הבורא יתברך ודרכי הנהגתו עם ברואיו יהרהרו בתשובה ויחזרו ממעשיהם המקולקלים. ואותם 'נשוכי נחש' צריכים היו להתבונן היטב בענשו של מסית, שלא מהפכים בזכותו. וכן יתנו דעתם לדרכו של נחש מה הביאו לידי כך, ומתוך הבטה בדברים אלו יחזרו בהם מדעותיהם המשובשות שתחילתם בדרך ערמה ותוספת התחכמות על דברי תורה. וזו היא רפואתם.
פרשת חקת
מה עלינו ללמוד מנחש הנחושת שעשה משה רבינו על מנת לרפאות את עם ישראל.
Hits: 5863
Related Items
-
פרשת וירא - השתוקקות למצווההרב אליהו רוסתמי
-
שאיפות גדולותרבנים אורחים
-
פרשת פנחספרשת שבוע
-
מידה כנגד מידהשיחת השבוע
-
פרשת בשלחפרשת שבוע
-
פרשת כי תבא - הקללה היא ברכההרב אליהו רוסתמי
Latest from הרב משה דיין