פרשתינו פותחת בציווי ה' אל אהרן הכהן להדליק את המנורה, והתורה מדגישה בפסוק שאהרן עשה את ציווי ה' כראוי וכך נאמר בפסוק "ויעש כן אהרן... כאשר ציוה ה' את משה. ורש"י מפרש מדוע הוצרכה התורה לומר לנו שאהרן עשה כפי ציווי ה', לומר לך שבחו של אהרן שלא שינה. ויש כאן להתבונן מדוע התורה צריכה להדגיש כאן שאהרן לא שינה וזהו שבחו של אהרן והרי כל אדם מסתמא לא היה משנה ממה שה' מצוה אותו, ומהו השבח הגדול שניתן כאן לאהרן הכהן.
ובמפרשים מצינו כמה דרכים לבאר את הענין, ונתבונן כאן בכמה דרכים, הגאון ר' חיים בן עטר זצוק"ל מפרש שהתורה באה להדגיש לנו כי מה שעשה אהרן, לא עשאו לצד המעלה והכבוד אשר נתן לו ה', אלא לעשות מצות ה' בגלל שה' ציוה. וכמה נפלאים הדברים, הרי אדם עושה הרבה פעולות רק בשביל כבוד או שהוא נהנה מעצם הדבר שבחרו דוקא בו לעשות את המצוה. ונמצא שבעשיית המצוה יש לו הנאה עצמית, אבל כאן אהרן לא עשה כך, אלא כל רצונו וכוונתו היתה אך ורק לעשות רצון ה', כי ה' ציוה אותו ומבלי שום הנאות וכוונות עצמיות, ודבר זה הוא מעלה גדולה, ורק הקב"ה הבוחן לב ויודע מחשבות אדם מגלה לנו שאכן אהרן התעלה מעל כל הרגשות והנאות אלו וקיים את המצוה בשלימותה ממש. מבלי שום נגיעות צדדיות.
בספר קדושת לוי להגאון הצדיק ר' יצחק מברדיצ'וב זצוק"ל, מובא לבאר באופן אחר, בדרכו של עולם אדם שניתן לו איזה תפקיד נכבד, הרי בהתחלה הוא מתלהב ועובד בכל כוחו ומרצו, אך לאחר תקופה, ההתלהבות יורדת ואינו כל כך מתפעל ממעמדו ותפקידו. וכבר הוא מחפש לו איזה דבר חדש, אבל כאן אצל אהרן הכהן לא היה כך, אותה התלהבות שהיתה לאהרן ביום הראשון שהדליק את המנורה, עם אותה שמחה, הוא עשה כך כל ימי חייו כל יום וזהו שבחו של אהרן שלא שינה, זהו דבר נפלא לשמוח כל יום מחדש בקיום המצוה, להרגיש כאילו זו הפעם הראשונה והאחרונה שאני מקיים את המצוה, ואז בודאי שהאדם מלא שמחה והתלהבות.
דבר נוסף מובא בספר מעיינה של תורה בשם אחד הגדולים, לפעמים אדם שמקיים מצוה נדירה, מרוב ההתלהבות שלו הוא לא כל כך שם לב, ויכול להיות שישנה קצת מדיני המצוה. הנה לדוגמא יכול להיות שמרוב ההתלהבות השמן ישפך, או הפתילות לא יעמדו כמו שצריך וכיוצא, אבל כאן אצל אהרן הכהן עם כל ההתלהבות והשמחה, התגבר על כל כוחותיו לקיים את המצוה כפי הדקדוק וההלכה שנאמר לו מפי משה מבלי שום שינוי.
הגאון ר' אליהו הכהן זצ"ל מוסיף עוד ביאור. הרי מצוות הדלקת הנרות אינה חובה שדוקא הכהן הגדול ידליק אותה. ויכול הוא לתת גם לאחר שידליק אותה, לבניו וכיוצא. אבל אהרן לא שינה. והנה זה פלא הרי במשך ארבעים שנה במדבר, לא יתכן שאיזה יום אחד יהיה לאהרן איזה דבר אונס או ענין אחר דחוף שימנע ממנו שלא ידליק את המנורה, ויכל אהרן לפטור את עצמו, ולתת לאחד מבניו להדליק וגם בזה היה מקיים מצוה. אבל אהרן העדיף לדחות את כל הדברים האחרים ולקיים בעצמו את המצוה כפי שציוה אותו ה' שידליק. ומכאן גם אנחנו נוכל ללמוד כיצד צריכים להתיחס אל מצוה, באיזו רצינות, כמה אחריות לקחת שלא להפסיד את המצוה. ואפילו אם אפשר שאחר יעשה אותה, לא לחפש את ההיתרים הללו. אלא לעשות כראוי.
פרשת בהעלותך
איך זוכים לעשות יום יום את המצוות עם אותו שמחה פנימית?
Tags:
Hits: 6133
Latest from הרב משה דיין