פרשת בלק

פרשת בלק עוסקת בנסיונותיהם של בלק ובלעם להביא קטרוג ונזקים לעם ישראל. והנביא אומר "עַמִּי זְכָר נָא מַה יָּעַץ בָּלָק מֶלֶךְ מוֹאָב וּמֶה עָנָה אֹתוֹ בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר מִן הַשִּׁטִּים עַד הַגִּלְגָּל לְמַעַן דַּעַת צִדְקוֹת ה'". כשנתבונן במהלך נסיונותיו נראה עד כמה ניסה וחיפש את כל הדרכים האפשרויות.
בספר 'ארשת שפתינו' כותב הנה מצינו שיש ארבעה אפשרויות להזיק: אפשרות א - לספור ולמנות את הנפשות של הזולת ואת רכושו. ודבר זה מפורש בפסוק 'ולא יהיה בהם נגף בפקוד אותם' הרי שעצם ספירת האנשים מביאה לידי נגף. וכן נאמר 'יצו ה' אתך את הברכה באסמיך' ופרשו חז"ל אין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מהעין. אפשרות ב - להזיק על ידי כישוף, וגם דבר זה מתבאר בגמ' (חולין ז ע"ב) אמר ר' יוחנן למה נקרא שמם כשפים שמכחישים פמליא של מעלה. ושם מבאר רש"י שלא נגזר על בן אדם זה למות, והוא מת על ידי כשפים. אפשרות ג – להזיק על ידי עין רעה. ומבואר בגמ' (בבא מציעא קז ע"ב) רב הלך לבית הקברות עשה מה שעשה ואמר תשעים ותשעה מתו מעין הרע ואחד בדרך רגילה. אפשרות ד – להזיק לזולת על ידי הכשלתו בחטאים.   
ונקדים דברי חז"ל (סנהדרין קה) שאמרו מתוך ברכותיו של אותו רשע אתה למד מה היה בלבו. וכעת נראה כשחזר בפעם הראשונה אחר המשל: אמר 'מי מנה עפר יעקב' הרי שניסה להזיקם על ידי שרצה לספור אותם. אולם לא הצליח להזיקם בכך. בפעם השניה אמר 'כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל' הרי שניסה בכוחות כישוף וקסמים לפעול בכדי להזיקם וגם לא עלה בידו. בפעם השלישית נאמר 'וישא בלעם את עיניו וירא את ישראל שוכן לשבטיו ותהי עליו רוח אלוקים' ומפרש רש"י ביקש להכניס בהם עין הרע. ושוב לא עלה בידו. ואחר כך כבר נתן עיצה להכשילם בחטא בנות מואב ומדין. ובזה עלה בידו שפרצה מיד מגפה בעם ישראל ומתו מספר רב מעם ישראל.

ואומרים 'בעלי המוסר' כל שלושת האפשרויות שניסה בלעם להזיק דרכם לא הצליח כי עם ישראל היה שמור מאותם פגעים. רש"י כותב: ראה כל שבט ושבט שוכן לעצמו ואינן מעורבין, ראה שאין פתחיהם מכוונין זה כנגד זה, שלא יציץ לתוך אהל חבירו: ע"כ. עוד כותב רש"י על הפסוק 'מה טובו אהליך' - על שראה פתחיהם שאינן מכוונין זה מול זה. ע"כ. ומבואר ברבינו גרשום (בבא בתרא ס) לכן היו פתחי ישראל זה שלא כנגד זה כדי שלא יזיקו אחד את השני בהיזק ראיה. הרי למדנו מכאן שבזה שלא היו פתחיהם מכוונים זה כנגד זה, לא יכל להכניס בהם עין רעה. כי כך היא מידה כנגד מידה השומר את עצמו שלא להביט מה נעשה בחצר שכינו. כך ה' שומר אותו שלא ינזק מעין הרע.
בגמ' חולין (ז) מביאה הגמ' כמה סיפורים על מכשפות שניסו להזיק לחכמי ישראל בדרך כישוף. ואמר להם ר' חנינא שאינו חושש מהם, כי כתוב 'אין עוד מלבדו'. ומבואר בזה שאם יש לאדם אמונה חזקה מאוד בהקב"ה שאין עוד שום כוח בעולם שיכול לעמוד מול רצון ה' אזי שום דבר לא יוכל להזיקו ואפילו כשפים. אם כך כשבלעם ניסה להכניס כשפים בעם ולא הצליח כי היו בדרגה גדולה של אמונה.
וכך כשרצה להזיקם בפעם הראשונה על ידי ספירה לא הצליח ומבואר במדרש כשבא בלעם ראה כל המדבר מלא ערלות. אמר, מי יכול לעמוד בזכות דם ברית מילה זאת שהיא מכוסה בעפר. והביאור בזה כתבו המפרשים כי ענין כיסוי המילה בעפר מורה על ענוה. ועל ידי הענוה אין עין הרע שולט. והוא בהיפך ממספר שמראה על חשיבות, אבל על ידי מידת הענוה הרי מבטל את חשיבותו.