פרשת ויצא

בפרשה אנו לומדים על נישואי יעקב אבינו ללאה ורחל. והנה כפי שמסופר בתורה שיעקב אבינו עבד שבע שנים בעבור נישואיו עם רחל אך לבן רימה אותו והכניס את לאה במקום רחל. ובהמשך הפסוקים נאמר "ויזכור אלוקים את רחל...ויפתח את רחמה" ולא מבואר בפסוק מה הזכירה שזכר לה ה'. ופירש רש"י (וכ"ה במדרש רבה) זכר לה שמסרה סימניה לאחותה, ושהיתה מצירה שלא תעלה בגורלו של עשו שמא יגרשנה יעקב לפי שאין לה בנים, ואף עשו הרשע כך עלה בלבו כששמע שאין לה בנים. ע"כ. הרי מבואר שבכדי שתזכה רחל ללדת את יוסף היתה צריכה זכויות מיוחדות. ורש"י מביא שתי זכויות: א, שמסרה ללאה את הסימנים שנתן לה יעקב. ב, שהיתה מצירה שלא תעלה בגורלו של עשו.

גם אצל לאה מצינו כעין זה שנאמר "ועיני לאה רכות" עוד נאמר בה "וירא ה' כי שנואה לאה ויפתח את רחמה" והגמ' (בבא בתרא קכג ע"א) שואלת וכי התורה כותבת דברי גנאי על לאה, והרי אפילו כשדברה התורה על בהמות שאסור לאוכלם אמרה "בהמה אשר איננה טהורה" ולא אמרה "בהמה טמאה" ואם כן היאך יכתוב על הצדיקים דברי גנאי. לכך מבאר "רב" : באמת עיני לאה היו "רכות" [נוטפות דמעות תמיד] ואין בזה גנאי, אלא אדרבה שבח הוא לה, שהיתה שומעת על פרשת דרכים בני אדם שהיו אומרים: שני בנים יש לה לרבקה, שתי בנות יש לו ללבן, גדולה לגדול וקטנה לקטן, והיתה יושבת על פרשת דרכים ומשאלת: גדול מה מעשיו? והיו משיבים לה: איש רע הוא מלסטם בריות, וקטן מה מעשיו? ומשיבים לה: איש תם יושב אוהלים, והיתה בוכה עד שנשרו ריסי עיניה. והיינו דכתיב: "וירא ה' כי שנואה לאה" ומה הכוונה "שנואה"? אם הכוונה שנואה ממש, איך יתכן הרי הכתוב לא ידבר בגנות הצדיקים. אלא ראה הקדוש ברוך הוא ששנואין מעשה עשו בפניה - ויפתח את רחמה. ע"כ. הרי לפנינו תכונה משותפת ללאה ולרחל שהיו מצירות ובוכות שלא ינשאו לעשו.

והנה היסוד והשורש לבנין בית ישראל הוא תחילה להתרחק מכל דבר שיש בו שייכות לדרכו של עשו, ועד כדי כך שאי אפשר היה לזכות לבנות בית ישראל אלא אם כן היו בוכות ומצירות שלא ינשאו לעשו. ולמרות שעשו היה משופע בתנאים מצויינים של הנאות ותאוות עולם הזה, אך כיון שהוא רחוק מאוד מהקדושה ועבודת ה', אין שום אפשרות לבנות את בית ישראל עם שייכות ומשיכה לתאוות עולם הזה כדרכו של עשו. וזה היה כבר הסיבה שיפתח ה' את רחמה של לאה. וכמו כן זו גם הסיבה האחת שזכתה רחל להוליד את יוסף.
ואמנם מעלה נוספת היתה לה רחל אמנו והיא מעלת השתיקה והויתור. היא מסרה את הסימנים שנתן לה יעקב אבינו. בצורה כה פלאית ונסתרת עד כדי שלאה לא חשבה לרגע כי רחל מוסרת לה ענין אישי המסוכם בינה לבין יעקב שאביה לא ירמה אותו. וזהו שאמרו חז"ל (שם בגמ' ב"ב) בזכות צניעות שהיתה ברחל זכתה וחזרה אליה הבכורה שנתנה ליוסף.